15. על יסוד ממצאים אלה, הגיש עו"ד חבר ביום 30.10.2013 בקשה למתן הוראות בתיק חדלות הפירעון. במסגרת הבקשה עתר עו"ד חבר להורות לרב ברויאר להשיב לקופת הפירוק של העמותה כספים שנגזלו על ידו שלא כדין. לאחר בחינת הבקשה למתן הוראות ולנוכח מורכבות ההליך קבע בית המשפט של חדלות הפירעון כי אין מקום לדון בתביעה כבקשה למתן הוראות ויש להגיש בגינה תביעה נפרדת. כך, ביום 18.12.2014 הוגשה התביעה דנן.
טענות ההתיישנות
16. בסמוך להגשת התביעה דנן הגישו הנתבעים בקשות לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות (בקשות 1 ו-3). הואיל ונמצא כי עסקינן בשאלה עובדתית מורכבת שדינה להתברר במסגרת ההליך העיקרי, שבו והעלו הנתבעים את טענת ההתיישנות במסגרת ראיותיהם.
כך, בתצהיר עדותו הראשית טען הרב ברויאר כי התביעה דנן התיישנה, תוך שהוא מפנה לטענות שהועלו בעניין זה במסגרת הבקשה לסילוק על הסף. הנתבעים תקעו יתדותיהם בע"א 5017/92 מרכז הארגזים בע"מ (בפירוק ובכינוס) נ' עוזר, פ"ד נא(2) 200, 212 (1997) (להלן – עניין מרכז הארגזים) שם קבע השופט צ' א' טל כי כל עוד לא נתגלתה הפרת אמון מצד הנאמן, אין להתחיל את מרוץ ההתיישנות. תקופת ההתיישנות תחל מרגע שהתגלו או יכלו להתגלות המעשים הבלתי חוקיים, בשקידה ראויה, על ידי גורמים רלוונטיים כגון מנהלים נוספים שידם לא הייתה במעל:
“When a corporation has a cause of action for fraud, the statute of limitations begins to run when a disinterested director or officer has knowledge of facts sufficient to require him or her to exercise diligence in discovering the fraud” (Fletcher Cyclopedia of the Law of Private Corporations (vol. 9) [18], supra)
17. בהתבסס על ההלכה שנפסקה בעניין מרכז הארגזים, טענו הנתבעים כי מרוץ ההתיישנות החל כבר ביום 22.02.2006, הוא המועד בו הוצגו הממצאים שעלו בבדיקת העומק שנערכה על ידי רו"ח ויספלד. הממצאים העידו על חריגות בגובה הוצאות הנהלה והוצאות כלליות, משכורות העמותה גבוהות באופן בלתי סביר, כי מורשה החתימה מונה בניגוד לתקנון העמותה וכי העמותה תרמה תרומות בניגוד למטרותיה. יוצא אפוא, כי עם הצגת תוצאותיה של בדיקת העומק ביום 22.02.2006 ניתן היה לגלות את העילות המפורטות בכתב התביעה. מיום הגשת דוח העומק (22.02.2006) ועד ליום הגשת התביעה (18.12.2014) חלפו שמונה שנים ועשרה חודשים. בנסיבות אלה, התביעה התיישנה.
לחילופין, טענו הנתבעים כי אף אם תשמע הטענה לפיה יש להתחיל את מרוץ ההתיישנות מיום מינויו של רו"ח איזק, הרי שמיום מינויו (14.08.2006) ועד ליום הגשת התביעה (18.12.2014) חלפו שמונה שנים וארבעה חודשים.
לחילופי חילופין, טענו הנתבעים כי אם תשמע הטענה כי מרוץ ההתיישנות החל מיום פיטורי הרב ברויאר, הרי שמיום פיטוריו (בחודש מרץ 2007) ועד ליום הגשת התביעה דנן (18.12.2014) חלפו שבע שנים ותשעה חודשים.
18. מנגד, לטענת עו"ד חבר, הממצאים שהעלו החקירות הרבות שביצע, מעידים על מעשי גזל, מרמה והפרת אמונים מצד הרב ברויאר. עו"ד חבר נאלץ להקדיש שעות רבות לחקירות ולבדיקות בכדי להביא לפני בית המשפט תמונה מלאה של ראיות ועדויות שיהיה בהן כדי להוכיח את עילת התביעה כנגד הרב ברויאר. מעשיו של הרב ברויאר עולים כדי מעשי תרמית. בנסיבות אלה חל סעיף 7 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן – חוק ההתיישנות), קרי - מרוץ ההתיישנות מתחיל במועד שבו קיימת לתובע היכולת להגיש את התביעה מטעמו, כולל כל הראיות והעדויות הדרושות לו. לפיכך, המועד לתחילת מרוץ ההתיישנות הוא המועד בו מוצו כל החקירות והבדיקות באופן שאפשר לעו"ד חבר לפנות אל בית המשפט.
אליבא עו"ד חבר, יש לאבחן את ההלכה שנקבעה בעניין מרכז הארגזים מענייננו. כך, במסגרת כתב התביעה פורטו השיטות המתוחכמות בהן נקט הרב ברויאר על מנת לטשטש את המעילות שביצע בכספי העמותה. בנוסף, הרב ברויאר דאג לנטרל את גורמי הפיקוח בעמותה. בנסיבות אלה, היו מנועים אותם גורמים רלוונטיים "שידם לא הייתה במעל" מלגלות את המעשים המיוחסים לרב ברויאר.
לחילופין, טען עו"ד חבר שחוק ההתיישנות קובע כי הגשת תביעה הנה מאורע המפסיק את מירוץ ההתיישנות. בתחילה ביום 06.12.2011 הוגשו כנגד הרב ברויאר שתי בקשות למתן הוראות על ידי עו"ד ורדי. שתי הבקשות הללו נמחקו לבקשת עו"ד חבר שביקש למצות את החקירות בכל הסוגיות ולהגיש בקשה מסודרת למתן הוראות. ביום 22.10.2013 הוגשה לבית המשפט של חדלות הפירעון בקשה למתן הוראות. בקשות אלה מהוות "מאורע" שיש בו כדי לעצור את מירוץ ההתיישנות.