לעניין ניכוי הוצאות בגין שכר עבודה לעובדים שכירים נציין כי התובע שילם כספים לנהג שהסיע אותו בין לקוחות הנתבעת בתקופה בה היה בשלילת רישיון ולא מדובר בהעסקת עובדים לצורך עבודה בעסק העצמאי שלו. כמו כן, הסכום שנוכה בגין שכר (22,641 ₪) מצביע על כך שהנהג הועסק תקופה קצרה ביותר ועל כך שלא מדובר בהעסקת עובדים בתחום בו סיפק שירותים.
בנסיבות אלה אין בהיקפי ההוצאות שנוכו בגין שכר עבודה כדי להצביע על ניהול עסק עצמאי.
80. לכך יש להוסיף כי הכנסותיו של התובע מעבודות פרטיות היו נמוכות מאוד ולכן לא מצאנו שיש בכך כדי להוביל למסקנה שניהל עסק עצמאי, גם אם הרחיב את עיסוקיו למתן ייעוץ ללקוחות המטפלות בנזקי צנרת ומים, כפי שטענה הנתבעת בסיכומים[73]. נוסיף, כי העובדה שהתובע סיפק במקביל שירותים כ"עצמאי" ללקוחות פרטיים אין בה כדי לשנות את המסקנה אליה הגענו מכיוון שבהתאם לפסיקה גם אם למועסק עסק עצמאי משלו, אין בכך כדי לשלול בהכרח קיומם של יחסי עובד-מעסיק. יתרה מכך, ההלכה היא שיכולות להיות שתי התקשרויות נפרדות מול אותו גורם – האחת במסגרת העסק העצמאי והשנייה כעובד[74]. לכן אין מניעה שהתובע יועסק כעובד שכיר אצל הנתבעת ובמקביל יפעל באמצעות עסק עצמאי ויספק שירותים ללקוחות פרטיים. ובלשונו של בית הדין הארצי[75]: "יכול שאדם יהא עובד של מעסיק אחד ועצמאי כלפי אחרים. היותו עובד של מעביד אינו מונע ממנו לספק שירותים כעצמאי לאחרים, אלא אם כן ההסכם שלו עם מעבידו מונע זאת ממנו".
--- סוף עמוד 17 ---
81. כאמור, שוכנענו כי התובע ביצע את העבודות שהוטלו עליו על ידי הנתבעת באופן אישי ושלא במסגרת עסק עצמאי חיצוני. כמו כן, התובע ביצע עבודות זהות לאלה שביצע עובד שכיר של הנתבעת ובהיקף דומה. בנסיבות אלה, שוכנענו כי התובע לא סיפק את העבודות באמצעות עסק עצמאי ששירת את הנתבעת כעסק חיצוני.
82. אי לכך, מתקיים בענייננו אף הפן השלילי של מבחן ההשתלבות.
83. מן המקובץ עולה כי עבודת התובע הייתה חלק מהפעילות האינטגרלית של הנתבעת, כי התובע היה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של הנתבעת וכי עבודתו לא התבצעה במסגרת עסק עצמאי. לפיכך מתקיים בעניינו מבחן ההשתלבות על שני פניו.
84. כאמור לעיל, מבחן השתלבות הוא המבחן הדומיננטי לבחינת קיומם של יחסי עבודה במסגרת המבחן המעורב, אולם אין הוא המבחן היחיד. אי לכך, נבחן להלן את מבחני העזר הנוספים שנקבעו בפסיקה.