76. מהראיות והעדויות שהוצגו לפנינו שוכנענו שמרבית הסממנים מצביעים על כך שהתובע לא סיפק לנתבעת את השירותים במסגרת עסק עצמאי. הנתבעת סיפקה את המטבחים ואת האביזרים הנוספים שהתובע נדרש להרכיב בבתי הלקוחות וגבתה את התשלומים עבור השירותים. כל שנדרש מהתובע היה לבצע את ההרכבה ולספק את השירות הנדרש. אמנם התובע רכש את הציוד ששימש אותו לביצוע ההרכבות ולמתן השירות ונשא בהוצאות הרכב ששימש אותו, אולם הוא ביצע את השירותים באופן אישי ולא היה יכול להעסיק עובדים לצורך ביצועם. כמו כן, התובע עבד בהתאם לסידור העבודה של הנתבעת ואילו העבודות הפרטיות שביצע בתקופת ההתקשרות היו מועטות ורובן היו אצל לקוחות שהנתבעת הפנתה אליו.
77. באשר לרכב ששימש את התובע נציין כי ההלכה היא שהבעלות על רכב או זכות להחזיק ברכב ולהפעילו בענף ההובלה הם מסימני ההיכר של "עסק עצמאי"[71]. עם זאת, בענייננו לא רק שלא מדובר בענף ההובלה אלא אף לא הוכח שהרכב בבעלות התובע הוא רכב מסחרי ששימש אותו לצורך העברת הסחורה ללקוחות. להיפך, הוכח כי הנתבעת היא זו שהובילה את הסחורה לבתי הלקוחות והתובע הוביל רק אביזרים קטנים. לפיכך, הרכב שבבעלות התובע אינו יכול להוות סממן של "עסק עצמאי".
--- סוף עמוד 16 ---
בנסיבות אלה, הוכח כי התובע נשא עלויות ציוד העיקרי והמהותי לצורך ביצוע תפקידו אולם הרכב בו השתמש אינו מהווה סממן כשלעצמו של ניהול "עסק עצמאי".
78. נציין כי לא נעלם מעינינו שלתובע הייתה שליטה מסוימת על הרווחים במהלך ההתקשרות. התובע יכול היה לרכוש רכב חסכוני יותר או ציוד פשוט יותר ולא להעסיק נהג שיסיע אותו ללקוחות הנתבעת בתקופה בה נשלל רישיון הנהיגה שלו. עם זאת, התמורה שולמה לתובע לפי מספר ההרכבות וקריאות השירות שביצע מידי חודש לפי הנחיות הנתבעת ולכן לא היה לו סיכוי ממשי להגדיל את רווחיו כתוצאה מייעול עבודתו ואף לא סיכון לשאת בהפסד כלשהו כתוצאה מביצוע השירותים עבור הנתבעת.
79. נוסיף כי התובע ניכה בדוחות רווח והפסד הוצאות רבות כגון: פרסום וקידום מכירות, רכישת סחורות, הוצאות פחת ממכירות, שירותים מקצועיים, הוצאות דואר ותקשורת, חשמל ומים, כיבודים מתנות תרומות וקנסות, הוצאות משרדיות, השתלמות וספרות מקצועית ובגדי עבודה ונעלי עבודה. עם זאת, יצוין כי התובע נחקר בנוגע להוצאות אלה ולא ידע לפרט באיזה אופן פרסם את עסקו[72]. אנו סבורים שאין בניכוי ההוצאות כשלעצמו כדי להצביע על ניהול עסק עצמאי.