112. לסיכום עד כאן: הנתבעת היא זו שיזמה את מתכונת ההתקשרות עם התובע כקבלן עצמאי. עם זאת, מתכונת ההתקשרות לא הוצעה בחוסר תום לב או מתוך מטרה לשלול מהתובע זכויות קוגנטיות, אלא מתוך אינטרס של הנתבעת לספק שירות יעיל ומהיר ללקוחותיה. הנתבעת הבטיחה שהתמורה שתשולם לתובע במעמד של "קבלן עצמאי" לא תפחת מעלות ההעסקה של עובד שכיר המועסק אצלה בתפקיד זהה. כמו כן, שוכנענו שאם התובע היה מעונין להיקלט כעובד שכיר בתנאים המשולמים לעובדים שכירים במעמדו, הנתבעת הייתה נעתרת לבקשתו, אולם הוא לא היה מעונין בכך. כמו כן, בתקופת ההתקשרות כשהתובע בירר את האפשרות לעבוד כעובד שכיר, הנתבעת לא דחתה את בקשתו אלא פירטה בפניו את תנאי ההעסקה של עובד שכיר במעמדו, והוא קיבל החלטה מושכלת להמשיך לספק שירותים במתכונת של קבלן עצמאי לאחר שהבין את הפער בין ההשתכרות כעובד שכיר לבין ההשתכרות כקבלן עצמאי. אי לכך, לא מצאנו שהנתבעת פעלה בחוסר תום לב.
ב) הגישה ההרתעתית או הגישה החישובית
113. מששוכנענו כי הנתבעת התקשרה עם התובע במתכונת של מזמין – קבלן עצמאי בתום לב ומתוך כוונה להבטיח מתן שירות יעיל ומהיר ללקוחותיה ומשהנתבעת שילמה לתובע תמורה גבוהה בעבור השירותים שסיפק לה (כפי שיפורט בהמשך), הרי שהמקרה שלפנינו נכנס לסוג המקרים השני שפורטו בעניין עמיר ולכן יש לבצע חישוב של זכויות התובע לפי "הגישה החישובית". כלומר, יש לבחון את ההפרש בין עלות ההעסקה של עובד מקביל בתוספת כל הזכויות הסוציאליות להן הוא זכאי לבין התמורה הכוללת ששולמה לתובע. אם קיים פער בעלויות לטובת התובע ייפסקו לו הפרשים בהתאם לעילות התביעה.
--- סוף עמוד 27 ---
ג) יישום הגישה החישובית
114. תחילה נפרט את טענות הצדדים, לאחר מכן נקבע מהי עלות ההעסקה של עובד מקביל ובהמשך נבחן אם עלות התמורה ששולמה לתובע נמוכה מעלות העסקתו של עובד מקביל.
טענות הצדדים
115. התובע טען כי הנתבעת לא הוכיחה שכר מופחת או שהתקיימו התנאים לקיזוז. כמו כן, לא הוכח פער בין התמורה כעצמאי לבין השכר החלופי ובפועל הוא השתכר שכר נמוך משכרו של עובד מקביל. הנתבעת לא חשפה את החוזים של המרכיבים השכירים שתלושי השכר שלהם הוגשו ולא הביאה אותם למתן עדות, כך שבחרה להסתיר ראיות מהותיות ולא הוכח כי מדובר בתלושי שכר של מרכיבים שכירים[117].
מרכיב שכיר של הנתבעת בוותק דומה לוותק של התובע השתכר שכר יסוד של 9,750 ₪ בתוספת תשלום עבור שעות נוספות גלובליות בסכום של 1,500 ₪ ובסה"כ סכום של 11,250 ₪ לחודש. מרכיב שכיר עובד 5 ימים בשבוע, 161 שעות בממוצע לחודש. לפיכך, רכיב השעות הנוספות הגלובליות שולם לאותו עובד בעבור שעות עבודתו הרגילות, כך שמדובר ברכיב פיקטיבי. על המרכיב השכיר חל צו ההרחבה בענף העץ ולכן הוא גם זכאי לתשלום רכיב אש"ל, למרות שלא שולם לו בפועל. לעומת זאת, התובע עבד 26 ימי עבודה בחודש, 248 שעות מידי חודש ואף יותר. בפועל, השתכר סכום נמוך יותר מהעובד השכיר אף מבלי להביא בחשבון את הזכויות הסוציאליות להן זכאי העובד השכיר.