"ש. אם נפחית את סכום ההרכבות מהסכום הכולל ששולם לתובע לפני מע"מ ומחלקים את היתרה ב-90 ₪, יוצא שהתובע עבד 149.17 שעות לפי כמות הרכבות של 23?
ת. אבל היו רק 12 הרכבות ולא 23.
ש. אבל תסכים איתי שאת כל שאר הסכומים צריך לחלק אותם ב-90, לאחר שהפחתתי את סכום ההרכבות?
ת. לאו דווקא. כי יש עוד סעיפים שלא מוגדרים כשעת שירות עם סכום תשלום אחר.
ש. איזה סכומים?
ת. למיטב זכרוני, יש להרכבה של חזית מדיח, או של קולט, או חזית מקרר – סכומים אחרים. בנוסף, למיטב זכרוני, בתקופתי היה גם תשלום על ביטול יום הרכבה, וזה סכום אחר.
ש. כמה זמן לוקח להרכיב קולט?
ת. זה יכול לנוע חצי שעה עד שעה" (ההדגשות הוספו – ק.כ).
עדותו של מר בן בסט מחזקת את גרסת הנתבעת שלפיה דוחות ההרכבות אינם יכולים ללמד על שעות עבודתו של התובע בתקופת ההתקשרות.
131.8. זאת ועוד. מר בן בסט ביצע תחשיב נגדי של שעות עבודתו של התובע בהתאם לדוחות ההרכבות וקריאות השירות משנת 2009 ועד לסיום ההתקשרות על בסיס השעות הממוצעות שהצהיר התובע (6 שעות להרכבה ושעה לקריאת שירות) ומצא שממוצע שעות עבודתו לא עלה על 130 שעות לחודש[160].
בסיכומי התובע[161] נטען שמר בן בסט לא הביא בחשבון את ההרכבות הקטנות מ-600 ₪ ואת שעות הנסיעה בין הלקוחות. עם זאת, אף אם נוסיף את ההרכבות הקטנות ואת זמני הנסיעה בין הלקוחות לתחשיבו של מר בן בסט, נמצא שהתובע לא עבד שעות רבות העולות על היקף של משרה מלאה.
בהקשר זה נציין כי לא נעלמה מעינינו טענת התובע שנטענה לראשונה בסיכומי התשובה שלפיה לא ברור מדוע מר בן בסט שהחל לעבוד בנתבעת בשנת 2015 בלבד ביצע תחשיב זה ולא מר גל שערך את דוחות ההרכבות וקריאות השירות[162], אלא שאין בה ממש. מר בן בסט ביצע תחשיב נגדי בהתבסס על מסמכים (דוחות ההרכבות וקריאות השירות) ועל הצהרת התובע. לפיכך, המועד בו החל מר בן בסט לעבוד אצל הנתבעת אינו רלוונטי לתחשיב ואנו דוחים את טענת התובע בעניין.
131.9. בנסיבות אלה, התובע לא הוכיח את שעות העבודה שעבד בתקופת ההתקשרות ואף לא הוכיח שעבד שעות נוספות רבות על יסוד דוחות ההרכבות. מכאן, שחישובי התובע התבססו על הערכה בלבד ועל נתונים שאינם נכונים.
--- סוף עמוד 44 ---
132. שישית, לא נעלמה מעינינו הטענה בסיכומי התובע שלפיה התקין מטבח בהרצליה פיתוח יומיים ברציפות במשך 31 שעות[163], אלא שטענה זו לא הוכחה, משתי סיבות: האחת, התובע לא הצהיר על כך בתצהירו, ולכן אין גרסה עובדתית התומכת בטענה זו. השנייה, מר גל שנשאל בנוגע להתקנה זו לא אישר את טענות התובע ולא זכר את פרטי ההתקנה. שוכנענו שמר גל אכן לא זכר את פרטי ההתקנה ושלא מדובר בניסיון התחמקות מצידו[164]. בנסיבות אלה, לא עלה בידי התובע להוכיח שביצע התקנה במשך יומיים ברציפות שנמשכה 31 שעות.