133. שביעית, לא נעלם מעינינו כי התובע לא קיבל תשלום עבור שעות הנסיעה בין הלקוחות, פרט לנסיעות במרחק העולה על 25 ק"מ[165] וכי המרכיב השכיר קיבל שכר חודשי שכלל גם את זמני הנסיעות במהלך יום העבודה. עם זאת, אין בכך כדי לסייע לתובע, מהסיבות הבאות:
האחת, בתחילת ההתקשרות סוכמו עם התובע תנאי ההתקשרות ולא סוכם על תשלום עבור זמני נסיעה. כמו כן, התמורה הכוללת ששולמה לתובע גבוהה בהרבה מעלות העסקתו של מרכיב שכיר. מכאן, שאין באי תשלום עבור שעות הנסיעה כדי להצביע על כך ששולם לתובע סכום נמוך משכרו של המרכיב השכיר.
השנייה, יש לזכור כי פרט לתשלום עבור קריאת שירות שולם לתובע עבור כל הרכבה 4% ממחיר עלות ייצור מטבח, סכום העולה על עלות ההעסקה של המרכיב השכיר בעבור הרכבת מטבח זהה. לפיכך, אף אם נקבל את טענת התובע שלעיתים התמורה בעבור קריאת שירות כולל זמן הנסיעה ללקוח יכולה להיות נמוכה מעלות ההעסקה של שעת עבודה של המרכיב השכיר, לא יהיה בכך כדי לסייע לו מכיוון שיש לבחון את התמורה הכוללת ששולמה לו. כאמור, בחינת התמורה הכוללת ששולמה לתובע מצביעה על כך ששולמו לו סכומים גבוהים מעלות השכר של המרכיב העצמאי.
בנסיבות אלה, אין בעובדה שלא שולם לתובע עבור זמני הנסיעה בין הלקוחות כדי להצביע על כך שהוא השתכר שכר נמוך יותר משכרו של המרכיב העצמאי.
134. יצוין כי לא נעלמו מעינינו התחשיבים שערך התובע בסיכומים[166] כדי להוכיח את הטענה שעלות התמורה ששולמה לו הייתה נמוכה מעלות שכרו של המרכיב השכיר, אלא שאין אנו מקבלים תחשיבים אלה מהנימוקים הבאים: האחד, התובע הביא בחשבון בעלות השכר של המרכיב השכיר רכיבים שאין לו זכאות לקבלם – אש"ל, דמי חגים וחלף הודעה מוקדמת. השני, התובע יצא מתוך נקודת הנחה בתחשיב שהמרכיב השכיר לא עבד בימי שישי, עובדה שהתבררה כלא נכונה. השלישי, התובע ערך חישוב של התמורה ששולמה לו על יסוד הערכה של שעות עבודה, לרבות זמני נסיעות. בנסיבות אלה, אנו דוחים את תחשיבי התובע בסיכומים.
135. מן המקובץ עולה כי עלה בידי הנתבעת להוכיח שכר של מרכיב שכיר שנתוניו דומים לנתוני התובע. עוד הוכח, שהתמורה ששולמה לתובע גבוהה ביותר מ-50% מעלות ההעסקה של המרכיב השכיר, כך שהתמורה ששולמה לו כללה את כל הזכויות הסוציאליות להן היה זכאי אם היה מועסק כעובד שכיר מלכתחילה. מנגד, לא עלה בידי התובע להוכיח שעבד יותר שעות
--- סוף עמוד 45 ---