דין התביעה להידחות, משני טעמים: האחד, מר גל העיד ששולם לתובע מידי חודש עבור כל ההרכבות וקריאות השירות שביצע בהתאם לאישורים שמסר בכל חודש. במקרים בהם סבר התובע שלא שולמה לו מלוא התמורה עבור עבודתו או שהוא זכאי לתשלום נוסף, פנה למר גל בעניין והוא בדק את דרישותיו והחליט אם הוא זכאי לתשלום נוסף על פי שיקול דעתו. מר גל
--- סוף עמוד 48 ---
הוסיף ששילם לתובע תשלום נוסף עבור נסיעות כשהיה מדובר במרחקים גדולים בין לקוחות[173]. מכאן, שבמקרים בהם סבר התובע שהוא זכאי לתשלומים נוספים על אלה ששולמו לו, פנה למר גל והם היו פותרים את העניין. בנסיבות אלה, לא עלה בידי התובע לשכנע שהוא זכאי לתשלום נוסף עבור העבודות שביצע. השני, התובע לא הוכיח את זכאותו לתשלום עבור שעות העבודה שנתבעו. כאמור, התובע קיבל תמורה שאינה מתבססת על שעות עבודה, פרט לקריאות השירות, בהתאם לסיכום בין הצדדים במשך תקופה של למעלה מ-11 שנה. מעיון באישורי ההרכבה עולה שהתובע רשם שעות נסיעה בין לקוחות[174], תשלום עבור עבודות סבלות[175] (שלא הוכח כי הנתבעת ביקשה ממנו לבצען), תשלום עבור זמני המתנה[176] ועוד. התובע לא הוכיח שהוא זכאי לתשלום עבור זמני נסיעה בין לקוחות, עבודות סבלות וזמני המתנה.
בנסיבות אלה, נוכח עדותו המהימנה של מר גל שלפיה כשהתובע לא קיבל את מלוא התשלומים עבור עבודתו, הוא פנה אליו ולעיתים אף קיבל תשלומים נוספים וכן נוכח העובדה שלא עלה בידי התובע להוכיח את זכאותו לתשלומים הנוספים הנתבעים – דין התביעה להידחות.
150. דמי חגים: התובע קיבל תמורה עבור השירותים שסיפק ואין חולק שכאשר נעדר מעבודתו בגין חופשות או חגים לא שולם לו דבר. לפיכך, למרות שהמרכיב השכיר הועסק בשכר חודשי, התובע זכאי לתשלום דמי חגים. בהקשר זה נציין כי שכרו החודשי של המרכיב השכיר כולל גם תשלום עבור ימי החג שחלו בתקופת העבודה ולכן יש להפחית את עלותם בעת חישוב זכות זו.
151. זכויות מכוח צו ההרחבה בענף העץ – תשלום עבור בגדי עבודה, אש"ל, תוספת ותק: כאמור, צו ההרחבה בענף העץ החל על מעסיקים המעסיקים פחות מ-20 עובדים אינו חל על עובדי הנתבעת שביצעו עבודות הרכבה ומתן שירות מחוץ למפעל, אלא רק על עובדי המפעל. בנסיבות אלה, אין התובע זכאי לזכויות מכוח צו הרחבה זה.
כמו כן, אם חל צו ההרחבה בענף העץ החל על מעסיקים המעסיקים למעלה מ-20 עובדים הרי שהוא לא כולל רכיב אש"ל; רכיב הוותק נמוך בהיותו נקוב בשקלים והוא אף לא כומת נכון על ידי התובע; רכיב הביגוד הוא בגדר זכות נלווית שאינה ניתנת לפדיון בסיום יחסי העבודה והתובע אף קיבל ביגוד בתקופת ההתקשרות[177].