87. הנתבעים נשענים בסיכומיהם על עצם העובדה כי הוגשו תביעות נוספות כנגד תובע 2 ביחס למעורבותו במעילה בכספי קיבוץ מעברות, אולם אין בעצם הגשת התביעות כדי לשכנע כי תובע 2 אכן ביצע את שנטען כנגדו. לא זו בלבד, אלא שעיון בתביעות שהגישו ספקים של קיבוץ מעברות שלטענתם לא קיבלו את התמורה בגין ציוד שסיפקו לקיבוץ – מעלה כי הטענות הכספיות בדבר המעילה מיוחסות גם כלפי הקיבוץ ומר כהן. עוד עולה כי ההליכים בתיקים המקבילים נמצאים בשלבים מוקדמים יחסית, כך שלא ניתן להישען עליהם לצורך הקמת נטל הראיה בתיק זה. הנתבעים גם נאחזים במכתב מטעם הקיבוץ, אשר הוגש במסגרת תיק אחר, בו נטען כי תובע 2 הודה בחוב כלפי אחד מהספקים,[48] אך בוודאי שלא ניתן לראות בטענה הנטענת על ידי הקיבוץ כהוכחה, או אף ראשית ראיה, לכך כי תובע 2 ביצע את המעשים המיוחסים לו. יודגש בהקשר זה כי הנתבעים בחרו שלא לזמן לעדות אף גורם מקיבוץ מעברות או את הספקים הטוענים לקיומו של חוב, כדי לתמוך בטענותיהם כלפי תובע 2. הלכה למעשה, נכון להיום לא מתנהל הליך פלילי כנגד תובע 2, וגם בהליכים המקבילים טרם נקבעה קביעה כלשהי המלמדת על מידת אחריותו של תובע 2 למעילה הלכאורית בכספי הקיבוץ.
88. הנתבעים מפנים לחשבוניות החתומות על ידי תובע 2 ואשר מלמדות כי הוא רכש מספקים של הקיבוץ חומרי חשמל בסכומים גבוהים.[49] אולם, אין בחשבוניות אלו כדי ללמד כי תובע 2 גנב סחורה שהוזמנה בשמו של הקיבוץ, אלא לכל היותר כי רכש ושילם עבור סחורה. לא ברור האם הסחורה המוזכרת בחשבוניות אלו כלולה ברשימת הציוד שבגינו הוגשו התביעות כנגד הקיבוץ ואשר נטען כי תובע 2 או גורם אחר גנב. לא נעלמו מעינינו סתירות שעלו בהקשר זה בעדותו של תובע 2, אשר טען תחילה כי את הסכומים הנקובים בחשבוניות
--- סוף עמוד 27 ---
שילם במזומן באמצעות כספים של מר כהן,[50] ולאחר מכן טען כי רכש את הציוד כדי לבצע עבודות פרטיות לאחר שעות העבודה הרגילות אצל הנתבעת.[51] גם לשאלות שהופנו אליו בחקירה הנגדית בנוגע לשימוש שעשה בכרטיס האשראי של מר כהן, לא נתן תובע 2 תשובות משכנעות.[52] עם זאת, גם לאחר שמיעת העדויות ועיון בראיות, נותרו הנתבעים עם חשדות בלבד כלפי תובע 2, ואין די בכך כדי להצדיק את שלילת הפיצויים.
89. בכל הנוגע לתובע 3, נטען כי הוא מכר חוטי חשמל אשר נרכשו על ידי הנתבעת לצורך ביצוע עבודות, לאדם אחר, ונטל את התמורה לכיסו. הנתבע לא הציג כל ראיה המלמדת איזו סחורה לטענתו נגנבה על ידי תובע 3 וגם לא פירט מתי ביצע תובע 3 את המעשים המיוחסים לו. זאת ועוד, מהודעתו של הנתבע במשטרה עולה כי הוא עצמו לא גילה את הגניבות הנטענות אלא שמע על כך מאחד העובדים האחרים באתר העבודה (כאשר אותו עובד שמע על כך מהאדם שלטענתו רכש מתובע 3 את הסחורה), וזאת רק לאחר שהתובעים פוטרו מעבודתם. במילים אחרות, חשדותיו של הנתבע מבוססים על גרסה ששמע מצד שלישי, ומהראיות שצירף הנתבע לתצהירו, עולה כי גם לשיטתו לא ברור כלל האם תובע 3 אחראי למעשים המיוחסים לו. כאשר הגיע הנתבע למסור את תלונתו במשטרה ביחס לתובע 3, אמר כי "בשימוע שאני קיימתי עם העובדים שלי לא הצלחתי להגיע לאמת..."[53] וכאשר נשאל האם הוא חושד במישהו מסוים, השיב: "אולי זה לא עימאד אולי זה העובדים הצעירים שלו".[54] במילים אחרות, גם הנתבע עצמו לא ידע בוודאות מי אחראי להיעלמותם של חוטי חשמל, ככל שאכן חסרה סחורה כלשהי. הנתבע גם בחר שלא לזמן עדים אשר היו יכולים לאשש את טענותיו כלפי תובע 3, כגון אותו גורם אשר סיפר לו לטענתו כי שמע אודות סיפור המעשה.