תובע 2 - טענת קיזוז
153. בכתב ההגנה, טענו הנתבעים כי תובע 2 חב להם כספים בגין דמי שכירות ששילמה הנתבעת עבורו, וכי יש לקזז חוב זה מכל סכום שיגיע לתובע 2. בכתב ההגנה, לא פירטו הנתבעים את גובה החוב. לתצהיר הנתבע, צורפו העתקים של 12 המחאות על סך 2,700 ₪ כל אחת, שקיבל תובע 2 לטענתם במהלך שנת 2015, כאשר על גבי ההמחאות נרשם "עזרה שכר דירה". תובע 2 נשאל במהלך חקירתו הנגדית אודות ההמחאות והשיב כי אכן מדובר בהמחאות שנמסרו לו ופירעונן
--- סוף עמוד 46 ---
היה רק עד ההמחאה השישית: " הוא נתן לי 12 צ'קים עד חודש שישי הוא עצר את הצ'קים בזמן שהייתה הפרשה".[77]
154. הואיל ומדובר בטענת קיזוז, הרי שנטל ההוכחה לגביה מוטל על הנתבעים. אולם, לא הובאה בפנינו ראיה המלמדת אילו מבין ההמחאות אכן נפרעה על ידי תובע 2. זאת ועוד, תובע 2 טען בעדותו כי המחאות אלו היוו למעשה מקדמה על חשבון המשכורות: "חודשיים וחצי אחורה רביעי וחמישי וחצי שישי לא קיבלתי משכורת, בתנאי שיעביר לי את כל הסכום הזה... זה היה על חשבון מקדמה, אני עובד, מוריד מהמשכורת. עזה על חשבון משכורת... ".[78] הנתבעים כאמור לא הציגו כל אסמכתא על תשלום המשכורת בפועל באותם חודשים שבהם לטענתם מסרו לתובע 2 את ההמחאות האמורות, כך שלא ניתן לדעת האם המחאות אלו קוזזו משכרו של תובע 2. הואיל וגם לגישתם של הנתבעים, שכרו של תובע 2 שולם לעיתים במזומן, הרי שלא נסתרה טענתו של תובע 2 כי דמי השכירות קוזזו משכרו הרגיל. נוכח דברים אלו, ומאחר והנתבעים לא הניחו הנתבעים תחשיב מסודר לפיו ניתן ללמוד על סכום ההמחאות שאכן נפרעו ולא קוזזו משכרו של תובע 2, טענת הקיזוז דינה להידחות.
תביעתו של תובע 3
155. על יסוד המתווה המתואר בסעיף 96 לעיל, שכרו הקובע של תובע 3 הינו בסך 5,703 ₪ (1,887 ימי עבודה וחג : 82 חודשי עבודה * 240 ₪ ליום + 181 ₪ תשלום חופש חודשי ממוצע לכל התקופה). בטרם נעבור לדון בכל רכיבי התביעה, נציין כי בכתב התביעה נכלל רכיב שעניינו החזר ניכויים, בגין 30,000 ₪ שנוכו לטענת התובע משכרו ולא הועברו לקרן הפנסיה. תובע 3 זנח טענה זו בסיכומיו, וממילא גם לא הובאה אסמכתא התומכת בטענה זו, ולכן לא נדון בה.
156. לצורך חישוב זכויותיו, נעמיד את שכרו היומי של תובע 3 על סך של 228 ₪ (5,703 ₪ : 25 ימים), ושכרו השעתי על סך של 31 ₪ (5,703 ₪ : 186 שעות).
תובע 3 - תשלום פיצויי פיטורים
--- סוף עמוד 47 ---