שנית – על מנת לאפשר לעד לבחון עמדתו מחדש, לחזקה או לסטות ממה;
ושלישית – והוא עיקר – על מנת לאפשר לבית המשפט להתרשם מן הצורה שבה העד "מגן" על גרסתו.
אשר על כן, כאשר לא מציגים לעד שאלות בחקירה שכנגד בקשר לנושא מסוים, ההנחה היא – בהיעדר הסבר סביר אחר – כי אין
--- סוף עמוד 28 ---
חולקים על דברי העד באותו נושא;
ואפילו מוסברת אי ההתייחסות – יש לה משקל לטובת גרסת העד, באשר באותה נקודה לא היתה לעד הזדמנות "להגן" על עמדתו (ראה להמחשה: ע"א (ב"ש) 1163/01 איפרגן)..".
81. חקירת הנאשם 4, ת/31, נגבתה תחת אזהרה, והיא עונה על כל התנאים הנדרשים, כולל אלה שנקבעו בבית המשפט העליון, בתיק ע"פ 5121/98 טור' רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי, (פורסם בנבו). נאשם 4 הוזהר כדין, וניתנה לו זכות ההיוועצות עם עו"ד, אותה הוא מימש עוד טרם חקירתו, ובתחילת החקירה הוא ויתר עליה. ת/31 הוגשה באמצעות גובה ההודעה, עד התביעה אלבז, בהתאם להוראות סעיפים 11 ו-12 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 ורק לאחר שאלבז אישר בעצמו את גבייתה בהתאם לכללים, הוגש ת/31 ללא התנגדות מצד ההגנה. מסקנתי, כי ת/31 הוא מסמך וראייה קבילים, ובעניין בחינת מהימנותו ומשקלו, בית המשפט העליון קבע מבחני עזר לקביעת משקל הודאת נאשם, וזאת בפסק דינו בתיק ע"פ 3140/10 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 25.11.12) :
"הפסיקה קבעה כי בשל האופי המיוחד של ראיית הודאת נאשם יש לבחון אותה על פי שני מבחנים מצטברים - הפנימי והחיצוני ... קיימים יחסי גומלין בין שני המבחנים, כך שכאשר המשקל העצמאי של המבחן הפנימי גבוה, קטֵן המשקל הנדרש לגורם חיצוני כגון "דבר מה" וכן ההפך. זהו מנגנון בקרה המחייב את בית המשפט לנתח את הראיה לא רק על פי התרשמות גרידא אלא דרך מבחנים נוספים המובילים לבדיקה עצמאית של ההודאה. המבחן הפנימי נכנס פנימה לדל"ת אמות ההודאה. מבחן זה תר אחרי סימני האמת הנלמדים מנוסח הדברים, מידת פירוטם וסבירותם הפנימית. המבחן החיצוני יוצא החוצה ובודק אחר סימנים שמחוץ לדברי המערער בהודאתו, אשר יכולים ללמד על אמיתותה. זוהי דרישת "דבר מה נוסף"... הוצעה הבדיקה המשולשת של "מי אמר", "מה אמר" ו"דבר מה". המבדק הראשון עניינו מי הוא הנאשם אשר הודה? האם, למשל, שייך הוא לאחת מהקבוצות אשר לחבריה נשקף סיכון גדול יותר למסירת הודאת שווא? ... התייחסות בין היתר לקטינים ולסובלים מפיגור שכלי. הבדיקה היא בגדר כלי עזר. אין הכוונה כמובן שאדם המוגבל בשכלו איננו מסוגל למסור הודאת אמת ושאדם אחר בעל מנת משכל גבוהה לא ימסור הודאת שווא. הבדיקה שינקוט בית המשפט תלוית הנאשם המסוים העומד לפניו. עם זאת, יהא על בית המשפט לתת את דעתו למאפיינים האישיים של אותו נאשם. מבדק "מה אמר" בוחן את תוכן העדות תוך הכרה כי עסקינן בעד שהפליל את הנאשם מחוץ לכתלי בית המשפט, גם אם העד הוא הנאשם בעצמו. יש לעמוד בהקשר זה על ההיגיון הפנימי של תוכן העדות, רצף הדברים וקוהרנטיות האמרה. מבדק "דבר מה" בוחן לא רק קיומו של "דבר מה נוסף" שנדרש כדי לאפשר הרשעת נאשם על פי הודאתו אלא גם נועד להיעזר בראיות החיצוניות כדי ללמוד על משקל ההודאה. בהקשר הרחב, יש לבחון לא רק קיומו של דבר מה "נוסף" אלא גם למשל קיומו של דבר מה "חסר" או "סותר" (ההדגשות אינן במקור, ז.פ.).