24. ביום 29.1.18 כפרו הנאשמים בעובדות כתב האישום המתוקן בשנית, באופן הבא:
בנוגע לפרק א', הרקע הכללי -הנאשמים הודו בסעיפים 1, 3-7, 10 ו-12. בנוגע לסעיף 2 - כפרו בכך שהנאשמת 2 עוסקת או מעורבת בניהול האתר; בנוגע לסעיף 8 – כפרו, וטענו כי הפעילו את האתר בתאריכים אלה, אך לא בניגוד לתנאי רישיון העסק; בנוסף - כפרו בסעיפים 9 ו- 11.
--- סוף עמוד 9 ---
בנוגע לפרק ב', תיאור העובדות המהוות עבירה – הנאשמים טענו שכל העבירות התיישנו. בנוגע לעובדה 1 – הודו אך טענו לחוסר רלבנטיות לאישום, בנוגע לסעיפים 3-12, 14 (נרשם פעמיים בכתב האישום) ו- 15-17 הודו שנערך סיור אך לא הודו בממצאים, בנוסף הודו בסעיף 13. הנאשמים כפרו בעובדה 2 וטענו שהם לא כופרים שנערך שימוע, אבל כופרים לגבי הסיכום ומה שהובהר והאמירות שם, ובנוסף כפרו בסעיפים 18-19.
25. מטעם המאשימה העידו 14 עדים, והוגשו 56 מוצגים. מטעם הנאשמים העידו הנאשמים 3 ו-4 וכן 4 עדים נוספים, והוגשו 18 מוצגים.
תמצית טענות ב"כ המאשימה
26. ב"כ המאשימה ציין בסיכומיו, כי בהתאם לתמצית עובדות כתב האישום, החל משנת 2010 הפעילו הנאשמים אתר לסילוק פסולת בניגוד לתנאי רישיון העסק של המטמנה, תוך שהם גורמים לזיהום של מספר מקורות מים במתחם המטמנה ומחוץ לה ולמפגעי ריח. עוד נטען, כי חרף ניסיונותיה הרבים של המאשימה להסדיר את הליקויים שנמצאו באתר, במישור המנהלי, באמצעות שימועים, התראות וביקורות שנערכו לנאשמים, הרי שהם המשיכו לחרוג מתנאי רישיון העסק שניתן למטמנה ומהוראות החוק.
27. ב"כ המאשימה טען עוד, כי התעלמות הנאשמים מהוראות ומהתראות המאשימה, יש בה, משום חריגה בוטה מסטנדרט ההתנהגות המצופה, וזאת מבלי לגרוע ממשטר משפטי של אחריות קפידה. גם ההתנערות הכללית, של כל אחד מהנאשמים, מאחריותם לביצוע העבירות המיוחסות להם בכתב האישום, מקוממת, כדבריו, ומלמדת על קלות דעת וזלזול בחשיבות החקיקה בתחום הגנת הסביבה.
28. ב"כ המאשימה טען כי הזמן הרב שהוקדש לשמיעת ראיות וריבוי העדים שהתייצבו לעדות, הן בפרשת התביעה והן בפרשת ההגנה, הובילו לכך, שבתיק מצויות שלל רב של ראיות אשר יש בהן די והותר כדי להביא להרשעת כל הנאשמים במיוחס להם, ובין היתר הפנה להודאתו של נאשם 4 (ת/31) בעובדות הנוגעות לביצוע העבירות, כמו גם באחריותם האישית של יתר הנאשמים לביצוען.
29. בהשלמת סיכומיו טען ב"כ המאשימה, כי כתב האישום הוכח במלואו באמצעות ראיות, וגם אם עובדה מסוימת לא צוינה בכתב האישום, עדיין יש לבית המשפט סמכות לקבוע שהיא הוכחה, וזאת בהסתמך על סעיף 184 לחסד"פ, וזאת משניתנה לנאשמים הזכות להתגונן, כדבריו. עוד נטען ע"י ב"כ המאשימה, שאכן הנאשמים לא הואשמו בזיהום מי תהום בק"נ 1, ק"נ 2, ק"נ 3, ק"נ 4 ו- ק"נ 5, ואולם ההגנה העידה את העד המומחה מטעמה, מר שפרן, והוא זה שהוכיח קיומם של זיהומים נוספים במקומות נוספים בערכים חריגים ביותר.