--- סוף עמוד 10 ---
תמצית טענות ב"כ הנאשמים
30. ב"כ הנאשמים טען כי מדובר במטמנה לפסולת, אשר פועלת מזה עשרות שנים, כך שהיא מהמטמנות הוותיקות בארץ, ובעלת טכנולוגיה מתקדמת ביותר. ואלה טענות ב"כ הנאשמים בנוגע לנאשמים:
בנוגע לנאשמת 1 – טען שהיא שותפות שנרשמה ברשם החברות כשותפה מוגבלת, ולטענתו, היא משמשת לצורך דיווח על הכנסות המטמנה לרשויות המס (תאגיד שהוקם לצורכי מס). לדברי הסנגור, הסמכויות לניהול ותפעול המטמנה מצויות בידי חברת הניהול של המטמנה ששמה גם מעיד על כך, חברה בשם עברון – תממ ניהול בע"מ ח.פ. 513189282 (נ/3) ("חברת הניהול");
בנוגע לנאשמת 2 - טען שהיא חברה בע"מ, אשר אין לה דבר עם ענייני המטמנה, ואין היא אחראית לניהולה;
בנוגע לנאשם 3 - טען כי הוא מנהל אתר ההטמנה, וכי הוא התמנה לתפקידו על ידי חברת הניהול ולא על ידי הנאשמת 1;
בנוגע לנאשם 4 - טען כי הוא עובד באתר וכפוף לנאשם 3.
31. ב"כ הנאשמים המשיך וטען, שהנאשמים ניהלו את קו הגנתם לאור הטענות שנטענו והועלו בכתב האישום, וכי בשלב הסיכומים המאשימה הכלילה בכתב האישום טענות והאשמות שלא פורטו בו.
32. ב"כ הנאשמים טען עוד, כי לא בכדי סיכומי המאשימה, נכתבו באופן כללי וכוללני, מבלי לפרט את יסודות העבירה והתקיימותם אצל כל נאשם ונאשם. עוד טען, כי סיכומי המאשימה אף מתייחסים פעמים רבות לכלל הנאשמים באופן כוללני.
33. ב"כ הנאשמים ציין, שבסיכומי הנאשמים פורטו טענות מקדמיות, שכן, לטענתו, גם המאשימה הרחיבה חזית וטענה טענות חדשות, על אף שהיא עצמה לא ביקשה להרשיע את הנאשמים בהן, וזאת אף בהתעלם מהתיישנות אותן עבירות נטענות. ב"כ הנאשמים טען כי כל אלה, ופגמים רבים נוספים שעלו בהליך, מחייבים אף את זיכוי הנאשמים בשל הגנה מן הצדק.
34. ב"כ הנאשמים ביקש לדחות את בקשת ב"כ המאשימה, להרשיע את הנאשמים במיוחס להם ב"רקע הכללי", מאחר וחלק זה של כתב האישום איננו מהווה חלק מהעובדות המבססות אשם, והפנה לסעיף 7 לתשובת המאשימה, לבקשה למחיקת סעיפים מכתב האישום, מיום 21.11.17, שם נכתב:
"אכן, המבקשים אינם מואשמים בעבירות לפי העובדות המפורטות בסעיפים המקדימים והם מהווים את הרקע הכללי לעבירות המיוחסות להם בלבד".
--- סוף עמוד 11 ---
לאור הנ"ל, עתר ב"כ הנאשמים, שלא להתייחס לכל החלק הכללי של כתב האישום, וביקש לזכות את מרשיו, מכל המיוחס להם בכתב האישום.
דיון והכרעה
טענת התיישנות
35. כתב האישום הוגש בחודש מרץ 2016, והעבירות המיוחסות לנאשמים הינן עבירות מסוג עוון, שתקופת ההתיישנות שחלה לגביהן היא 5 שנים, וזאת בהתאם לסעיף 9(א)(3) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.