36. ב"כ הנאשמים טען, שכל העבירות ו/או האירועים ו/או כל חומר הראיות שנכלל בתיק, והמתייחסים למועדים שלפני חודש מרץ 2011 התיישנו, והוא ביקש למחוק סעיפים מכתב האישום, והוצאת חומר ראיות, בהתאם לפירוט זה:
א. להתעלם מסעיפים 8 -11 מהרקע הכללי לכתב האישום המתוקן בשנית.
ב. להתעלם מחומרי הראיות הבאים: ת/1 ת/2 ת/3 ת/4 ת/5 ת/6 ת/7 ת/8 ת/9 ת/10 ת/33 ת/34 ת/35 ת/41.
ג. להתעלם מסעיפים 5, 21 (בכל הנוגע למוצגים ת/7 ו-ת/35), 40.1, 40.5 (בכל הנוגע למוצגים ת/33 ת/34 ו-ת/35), 40.7, 42 (בכל הנוגע למוצגים ת/2 ו-ת/34), 43 (בכל הנוגע למוצג ת/9), 44 (בכל הנוגע למוצגים ת/3), בסיכומים שהוגשו מטעם המאשימה.
37. אין בידי לקבל את טענת ההתיישנות שנטענה ע"י הסנגור: סעיף 9(ג) לחסד"פ קובע:
"(ג) (1) בעבירה מסוג פשע או עוון, אשר בתוך התקופות האמורות בסעיף קטן (א) נערכה לגביה חקירה על פי חיקוק, יתחיל מניין התקופות האמורות ביום ההליך האחרון בחקירה, ובלבד שלא תוארך בשל כך תקופת ההתיישנות מעבר לאמור בסעיף קטן (א) בתקופה העולה על המפורט להלן, לפי העניין (בסעיף זה – התקופה הנוספת):
(א) בעבירה מסוג פשע שדינו מיתה או מאסר עולם – חמש שנים;
(ב) בעבירה מסוג פשע, ובעבירה מסוג עוון המנויה בתוספת הראשונה א' או בתוספת הראשונה ג' – שלוש שנים;
(ג) בעבירה מסוג עוון שאינה מנויה בתוספת הראשונה א' ובתוספת הראשונה ג' – שנתיים;"
בהתאם להוראת החיקוק הנ"ל, מרוץ תקופת ההתיישנות מתחיל מיום ביצוע העבירה, אלא אם נפסק המרוץ בשל "אירוע מנתק", וכפי שכתב השופט קדמי, בספרו: י' קדמי, על סדר הדין בפלילים (תשס"ט-2009), חלק שני, כרך א' בעמ' 1320:
--- סוף עמוד 12 ---
"מרוץ תקופת ההתיישנות מתחיל ביום ביצוע העבירה והוא נמשך עד לסיום התקופה; אלא אם כן – לגבי עוון או פשע – הוא נפסק בשל התרחשותו של 'אירוע מנתק'. הופסק המרוץ על ידי 'אירוע מנתק', הריהו מתחיל מחדש – לאמור מתחילתו – והוא נמשך עד שתחלוף תקופת ההתיישנות ממועד האירוע המנתק; יופסק המרוץ – החדש – על ידי 'אירוע מנתק' נוסף, תתחדש התקופה וחוזר חלילה. התקופה שחלפה עד ל'אירוע המנתק' – נמחקת כאילו לא חלפה כלל; והמניין מתחיל מלכתחילה.
...
'אירוע מנתק' לעניין זה הוא אחד משלושה אלה: עריכת חקירה על פי חיקוק באותה עבירה; הגשת כתב אישום בשל אותה עבירה; קיום הליך מטעם בית המשפט באותה עבירה".
גם בית המשפט העליון התייחס בפסיקתו לעניין זה, ודי אם אפנה ל-ע"פ 2144/08 אברהם מונדרוביץ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (עמוד 44), שם נקבע: