--- סוף עמוד 44 ---
טיעון זה של הסנגור מקובל עליי, והוא אכן עולה מדברי מומחית המאשימה. יחד עם זאת, המומחית טענה, שחלחול תשטיפים עלול לגרום לזיהום מים, וברור שהכוונה היא גם לחלחול בתוך שטח המטמנה וגם מחוצה לה, שהרי מי תהום יכולים להיות מזוהמים בכל מקום – בעניין זיהום מי תהום, אדון בפרק הבא.
121. בנוגע לטענת הנאשמים, לפיה מדובר בתקלות חריגות בשל הגשמים העזים שירדו - אין בידי לקבל טיעון מעין זה - סעיפים 2.2 ו- 3.2.1 לתנאים ברישיון עסק, אינם מאפשרים חריגה, גם מטעם של גשמים עזים, ומעבר לכך – לא ניתן להמשיך ולהעלות טיעון זה, מספר פעמים, ובהזדמנויות שונות: הטענה נטענה ב-ת/2 – ביחס למרץ 2010, ב-ת/13 – בשימוע שנערך בדצמבר 2011, ב-ת/15 – ביחס למרץ 2012, ב-ת/17 – ביחס למרץ 2015, וב-ת/34 – ביחס ליולי 2010. הנאשם 3 נשאל בעניין זה, כפי שאצטט בהמשך, ותשובותיו אינן יכולות להתקבל, מהטעם של חוסר היגיון, וחריגה בלתי סבירה מתנאי רישיון העסק. טיעון הסנגור בנוגע לבקשתו להתעלם מהמסמכים ת/2 ו- ת/34, בשל טענת התיישנות והרחבת חזית – כבר נדון והוכרע על ידי.
122. בחקירתו הנגדית נשאל הנאשם 3 בנוגע לטענותיו לתקלות חריגות בשל הגשם בת/17, ת/13 ת/15, ת/34 (פרוטוקול מיום 23.1.19 מעמ' 109, ובין היתר נשאל (עמ' 112 שורות 6-11):
"ש. אני מבין שאתה כמנכ"ל נאשמת 1 וכמפעיל של המטמנה הזו בשם נאשמת 1, החלטת להפעיל את המטמנה בהתאם לתנאי רישיון העסק רק באביב ובקיץ כי רק אז זה נוח לך ועולה לך פחות כסף לטפל ולכסות את הפסולת, נכון?
ת. אני אומר לך שמפעיל המטמנה שאני המפעיל הטוב ביותר במדינת ישראל להפעלת מטמנות, עושים את המירב להפעלת מטמנה כדי לגרום הכי פחות נזק ואנחנו עושים את כל מה שאפשר לעשות 12 חודשים בשנה. את המיטב שאפשר לעשות"
וכך נשאל שוב בהמשך חקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 23.1.19, עמ' 118, שורות 6-22):
"ש. אני סקרתי כאן בדיונים וניסיתי להביא ראיות, דוחות סיור בהרבה אירועים, מאוד קשה לי עם הטענה שלך שב -11-13.02.15 היה גשם, וזה אירוע חד פעמי, כשיש אין ספור אירועים שלא קשורים לפברואר 2015 שאין בצמוד אליהם שום גשם, וקשה לי עם הטענה שלך לראות בגשם כאירוע חד פעמי, כי אתה משתמש בתירוץ הזה כמו ניגון חוזר כל פעם שעורכים לך שימוע או שמאמתים אותך עם תיקון. נכון?
ת. אתה מדבר איתי על תקלות במשך 10 שנים ואתה על כל ה-10 שנים אתה מביא את זה כאילו שזה קרה בפעם אחת. אתה מראה לי כל הזמן תקלות ואני חזרתי ואמרתי כל הזמן ואני חוזר ואומר, קשה מאוד לעמוד בתנאים של המשרד לאיכות הסביבה להפעלת מטמנות. אני חוזר ואומר, אתה מראה לי מה היה בשנת 2010, 2013, 2015, ואתה כל הזמן אומר תקלה חד פעמית.
ש. אתה אומר את זה.
ת. אני אמרתי תקלה חד פעמית באותה שנה. אבל כל שנה, גם היום יש במטמנה קטסטרופה שנלחמים עליה בגלל זה שעכשיו הייתה סערה אחרונה של השבועיים האחרונים של כמויות גשם שבכל המקומות אומרים שכבר לא זוכרים אותה הרבה זמן. של חד פעמי כזה. אז כל הזמן יש בעיות כאלה, אנחנו נלחמים בזה, משתדלים לעשות את המיטב ולא תמיד מצליחים, אבל הטענה הזו שהיו תשטיפים והיו זליגות תשטיפים באותה שנה אני אומר חד משמעית שבאותו מקום לא היה"
--- סוף עמוד 45 ---
וכך המשיכה חקירתו הנגדית (עמ' 118 שורות 23-30):
"ש. מציג לך את ת/20 ומבקש שתסביר לי איך אתה כותב באפריל 2015 לארז אבני מייל שאבנו את התשטיפים אם לא היו תשטיפים.
ת. אני אסביר, אבני שלח לי תמונה הוא הראה לי שבנחל בית העמק יש קטע בריכה שעומדים שם תשטיפים. וכבר לא היה לי כוח אליו, אמרתי לאבי בוא נזמין ביובית נשאב את זה, זה עניין של חצי שעה, נשאב את זה ונראה לו שאין לנו בעיה עם זה. לקחתי משאבה, הזמנתי ביובית, באנו שאבנו את זה והראיתי לו שלחתי לו תמונה שזה נגמר השאיבה ואין תשטיפים יותר ואין שום זיהום של שטח ושום דבר. ואני הייתי בטוח שזה בכלל לא שייך לנו בכלל. אבל עשיתי את זה בשביל לרצות אותו ולא להיכנס איתו לוויכוחים"
הסבריו של הנאשם 3, לפיהם הזמין ביובית כי "כבר לא היה לי כוח אליו" הם הסברים סתמיים, שבאמצעותם ניסה הנאשם 3 להתמודד עם ראיות המנוגדות לעמדתו, אך ניסיונו זה אינו עומד בשכל הישר, ואני דוחה אותו מכל וכל.
123. ב"כ הנאשמים טען, כי עבודת המטמנה מתבצעת עד לשעה 18:30 לערך, כאשר בשעה 16:00 נפסקת כניסת משאיות אשפה לפרוק בה פסולת. לדבריו, משמעות הדבר היא, שעד לשעה זו נערמת באתר הפסולת המגיעה אליו, וכי במקום בו נערמת הפסולת לא ניתן לבצע פעולות כיסוי בעפר של הפסולת, ורק לאחר מכן מתחילות פעולות הכיסוי שנמשכות על פני מספר שעות בהתאם לצורך (עדותו של הנאשם 3, מיום 25.6.18, עמ' 85, שורה 15). הסנגור הפנה גם לדברי הנאשם 3 בעדותו הראשית, לפיהם הסיורים נערכו עוד טרם סיום יום העבודה במטמנה (פרוטוקול מיום 25.6.18 בעמ' 87, שורות 9-16):
"ש. לגבי הכיסויים, יש דו"חות ביקור שהוצגו וצילומים שצולמו, לגבי שעות הפעילות של המטמנה, מתי בעצם ניתן לקבוע שלא כוסה שטח?
ת. המטמנה כמו שציינתי עובדת משעה 05:30 בבוקר, נסגרת לקהל בשעה 16:00 ואז מתחילים לעשות את סגירת המטמנה, כלומר לגמור להדק את כל האשפה שהובאה באותו יום ואח"כ להתחיל לכסות, בד"כ זה לוקח כשעתיים, ז"א עד 18:00-18:30 אנחנו אמורים לעבוד, בחורף בשעה 17:00-17:30 כבר יש חושך מוחלט, כך שלא ניתן לדעת אם היה או לא היה כיסוי באותו יום, רוב התמונות שראיתי שצולמו ונשלחו הם בכלל במשך היום. כך שזה לא אומר שלא כוסה"
אין בידי לקבל טיעון זה - בחלק מסיכומי הסיורים מצוין מפורשות, כי שעת הסיור בוצעה לאחר סגירת המטמנה: ת/9 – מיום 10.10.10, בשעה 17:00; ת/14 – צוין כי הסיור נערך לאחר שעות הפעילות בשעה 17:15; ת/28 – בשעה 17:30; ת/40 – בשעה 19:00 ומצוין בו כי "הסיור בוצע בשעות החשיכה לאחר סיום יום העבודה כאשר לא הייתה פעילות במטמנה". הסנגור ביקש להתעלם מהמוצג ת/9, בשל הטיעון של התיישנות והרחבת חזית – טיעון שנדחה על ידי.
124. טענה נוספת שהעלה הנאשם 3 בחקירתו הראשית היא, שהסיורים שערכו מפקחי המשטרה הירוקה, נעשו שלא בנוכחותו, ומבלי שיהיה מעורב ויוכל להשפיע על מסקנות המפקחים. כך
--- סוף עמוד 46 ---
העיד בחקירתו הראשית (פרוטוקול מיום 25.6.18, מעמוד 87 שורה 17 עד עמ' 88 שורה 5):
ש. בתמונות שדיברת עליהם, אתה היית נוכח כשצילמו את התמונות?
ת. אף פעם לא הייתי נוכח.
ש. לא באו וביקשו בזמן הסיור, לא קראו לך?
ת. היו סיורים, חיים אלבז אף פעם לא דיבר איתי, לא הכרתי אותו עד שזומנתי לחקירה אצלו, לא ידעתי מי זה הבן אדם, נראה לי איזה 20 פעמים שהיה במטמנה וצילם. אני לא הכרתי אותו, היחידי שהכרתי זה את ארז אבני, את אריאל ואת אלעד אשל. שלושתם מידי פעם היו מטלפנים אליי, מזמנים פגישה, הייתי עובר איתם בשטח ונותן הסברים ומראה להם.
ש. כל התמונות שהוגשו זה תמונות שתואמו איתך?
ת. לא. אף תמונה לא תואמה איתי
ש. מה היה קורה אם היית מוזמן להיות נוכח בזמן שהתמונות האלו היו מצולמות?
ת. הייתי מוכיח להם שהם לא צודקים והם לא היו מצלמים.
ש. לביהמ"ש – למה הם לא היו מצלמים?
ת. מותר להם להיכנס למטמנה מתי שהם רוצים גם לא בנוכחותי, הייתי מוכיח להם שאני לא שייך למה שהם רוצים להוכיח.
ש. איך למשל? שרואים שטח רחב בלי כיסוי, מה היית אומר להם?
ת. מה זה שטח מורחב? אין כאן בכלל הגדרה לשטח רחב. יכול להיות שהם חושבים שזה שטח מורחב ואני הייתי מוכיח להם שזה שטח לא מורחב.
ש. ואז מה?
ת. שזה לא סוף היום, עוד לא הספקנו לכסות ונכסה עד סוף היום. אנחנו מכסים כל יום. גם היום"
אין בידי לקבל טיעון זה של הנאשם 3 : מכלול הראיות בתיק מלמד באופן ברור על יידוע ושיתוף של הנאשם 3 בליקויים באתר, וכי נעשו ניסיונות להסדרת הליקויים ברמה המנהלית. בנוסף, מרבית סיכומי הסיורים נשלחו אל הנאשם 3, וחלקם נעשו אף בנוכחותו או בנוכחות נאשם 4. מסקנה זו עולה גם מהמסמכים הבאים: ת/3 – מיום 6.6.10; ת/19 – במסגרתו טען העד אבני כי "באירוע של מרץ 15 דיברתי איתו לפחות 3 פעמים על העניין הזה של זרימת התשטיפים..." (עמ' 2 שורות 19-21); ת/18 – בנוגע אליו אמר אבני בעדותו כי "אבי הגיע וביחד עשינו סיור משטח האתר בעצם ממש הראיתי לו והוא ראה בעצמו איך המים זורמים" (פרוטוקול מיום 16.5.18, עמוד 25, שורות 24-26). הסנגור ביקש להתעלם מהמסמך ת/3 מהטעם של הרחבת חזית והתיישנות – טיעון, שכאמור, נדחה על ידי.
125. ב"כ הנאשמים ביקש להוכיח את טענת מרשיו, לירידת גשמים עזים באותם ימים שבגינם לא יכלו לכסות כנדרש את המטמנה, וזאת באמצעות המסמכים המתעדים את כמויות הגשמים, ואשר הוגשו על ידו. לדבריו, הנאשם 3 התייחס בחקירתו באופן פרטני לסעיפי כתב האישום שעניינם טענת אי הכיסוי (פרוטוקול מיום 25.6.18, עמ' 90 שורות 20-16 עמ' 91 שורות 1 -25):
(א) סעיף 4 לפרק ב' לכתב האישום: ב"כ הנאשמים הפנה לנ/8. כמות הגשמים שירדה באותה תקופה היא 71.6 מ"מ.
(ב) סעיף 5 לפרק ב' לכתב האישום: ב"כ הנאשמים הפנה לנ/9. כמות הגשמים שירדה באותה תקופה היא 113.2 מ"מ.
(ג) סעיף 7 לפרק ב' לכתב האישום: ב"כ הנאשמים הפנה לנ/11. כמות הגשמים שירדה באותה תקופה היא 175.6 מ"מ.
--- סוף עמוד 47 ---
(ד) סעיף 8 לפרק ב' בכתב האישום, הנאשם אמר כי "אנחנו רואים את כמות הגשמים שירדה באותה תקופה שזה 177.2 מילימטר בתקופה הזו. זו כמות גשם אדירה שאשפה ספוגה במים הטרקטורים בקושי יכולים לנסוע על האשפה וליצור את הכיסוי." ב"כ הנאשמים הפנה למוצגים נ/5 ו-נ/6.
(ה) סעיף 9 לפרק ב' בכתב האישום: ב"כ הנאשמים הפנה לנ/7. כמות הגשמים שירדה באותה תקופה היא 249 מ"מ.
(ו) סעיף 12 לפרק ב' בכתב האישום: בית המשפט מופנה לנ/10. כמות הגשמים שירדה באותה תקופה היא 62.4 מ"מ.
126. כפי שפירטתי בהכרעת דין זו, אמנם ישנם ימים בהם ירדו כמויות גדולות של גשמים, אך דווקא בימים אלה, קיימת חשיבות רבה יותר לכיסוי המטמנה, בכדי למנוע זרימת תשטיפים יחד עם הגשמים, וכך להביא לזיהום הן של פני השטח והן של מי התהום. הנאשם 3 טען בעדותו בפניי, שדרישות המשרד להגנת הסביבה הן רבות, וכי קשה לעיתים לעמוד בהן. טיעון זה הוא מקומם – המשרד להגנת הסביבה עושה ימים ולילות למען חיים טובים יותר לכולם, והתנאים המפורטים ברישיונות העסק, הן של הנאשמים בתיק זה, והן של כל אדם אחר המקבל רישיון עסק, ניתנים מראש, ובטרם העסק מתחיל בעבודתו – כך לפחות נדרש. אם תנאי מסוים אינו נראה ישים למי מהנאשמים, אזי היה עליו להעלות את טיעוניו בטרם יחל לעבוד, בכדי לשנות את התנאים ברישיון העסק, ולא להסכים לתנאים, ואז לא ליישם את מלואן, בשל הקושי ביישום. הנאשמים עשו דין לעצמם, עת לא קיימו חלק מהתנאים ברישיון העסק שניתן להם, והטיעון של גשם עז שמנע מהם מלמלא את התנאים, הוא טיעון בלתי מתקבל. כשם שהנאשמים ידעו לקלוט פסולת בימים של גשמים עזים, היה עליהם לדעת לכסות את המטמנה באותם ימים, ואם הגשם אמור להפריע להם לקיים את תנאי הרישיון, אז היה עליהם להימנע באותם ימים גשומים מלקלוט פסולת, ובכך להמשיך ולעמוד בתנאי הרישיון. אין זה מקובל עליי, שעסקים, כדוגמת זה של הנאשמים, מקיימים את התנאים "הרווחיים" שלהם, כגון קליטת פסולת ביום גשום, והעשרת כיסם בשל כך, ואילו התנאים "שאינם רווחיים", כמו כיסוי המטמנה, הם נמנעים מלקיים.
127. מכל הראיות שפורטו לעיל עולה תמונה ברורה, לפיה הנאשמים הפרו את תנאי רישיון העסק, כמפורט בכתב האישום, ועניין זה הוכח כנדרש.
דיון בזיהום מקורות מים – נחל בית העמק ומי תהום
128. כתב האישום מייחס לנאשמים עבירות על סעיפים 20ב ו-20כא לחוק המים, התשי"ט – 1959, ובהתייחס לנאשמים 3-4 יחד עם סעיף 20כב לחוק המים.
--- סוף עמוד 48 ---
סעיף 20ב לחוק המים קובע:
"(א) חייב אדם להימנע מכל פעולה המזהמת מים או עלולה לגרום לזיהום מים, במישרין או בעקיפין, מיד או לאחר זמן; ואין נפקא מינה אם היה מקור המים מזוהם לפני אותה פעולה ואם לאו.
(ב) לא ישליך אדם ולא יזרים לתוך מקור מים או בקרבתו חמרים נוזלים, מוצקים או גזיים, ולא יניח אותם בו או בקרבתו."
"מקור מים" מוגדר בסעיף 2 לחוק המים:
"מקורות המים לענין חוק זה הם המעינות, הנחלים, הנהרות, האגמים ושאר זרמים ומקווים של מים, בין עיליים ובין תחתיים, בין טבעיים ובין מוסדרים או מותקנים, בין שהמים נובעים או זורמים או עומדים בהם תמיד או לפרקים, לרבות מי ניקוז ומי שופכין"
129. כתב האישום מייחס לנאשמים הזרמה של תשטיפים, לבריכות של תשטיפים, שנוצרו בשטח המטמנה, ולערוץ נחל בית העמק, וזאת בהיותם עונים להגדרה של מקורות מים.