369. כשנשאל עליאש בחקירותיו אם בהנהלה ידעו על השימוש בחברות השיווק בהקשר של אלחיאת, לא טען שהמידע האמור היה ידוע וגלוי בפניהם. בהודעה כשהוטחו בו טענות סלנט בהקשר זה, לא רצה עליאש להגיב, ביקש לשמור על זכות השתיקה וציין שכל הנתונים היו ידועים לסלנט וזסאת מבלי לפרט (ת/25 ע' 6 שו' 124-142). גם בעדותו לא טען טענה ממין זה ורק ציין שחיימוביץ ידע שמועבר תשלום לחברת מאסיבי עבור השיווק (ע' 4128).
אין אף מסמך שמלמד על ידיעה כזו, וכל המעורבים שללו אותה, אפילו מועלם שאישר ידיעה על תשלום לאלחיאת הדגיש כי נושא השימוש בחברות השיווק לא היה ידוע:
"כב' הש' מרגולין-יחידי:את הפרטים האלה של הסכום שעובר ממאוחדת לחברת שיווק, של המעורבות של חברת שיווק ושל ההעברה מחברת השיווק לאלחיאת, אתה ידעת?
ת. לא, לא.
כב' הש' מרגולין-יחידי: הנושא הזה לא עלה בישיבות ההנהלה?
ת. לא.
ש. ובוודאי לא את הסכום?
ת. לא, גם סכום לא" (ע' 6312).
370. זה המקום להזכיר את הנסיבות התמוהות מאד בלשון המעטה של שילובה של ג.פ. בפעילות, את השמועות שהיו בקופה לגבי העסקת מקורבים לעליאש בחברות השיווק או בגופים המקורבים אליהם, וגם נתונים אלה תומכים במסקנה שלא היה לעליאש כל עניין להעלות לסדר היום את השימוש בחברות השיווק, את הסכומים שמשולמים להן ואת ההנאה שהן נהנות מכך, ולעורר שאלות מיותרות מבחינתו.
371. כעולה מן המקובץ, הטענה לפיה עובדת השימוש בחברות השיווק הוסתרה מהקופה, כמו גם הטענה שהקופה לא הייתה מודעת כלל לתשלום לחברות השיווק, באשרה את התשלום לאלחיאת, הוכחה מעבר לספק סביר.
איני סבורה שמדובר בהתנהגות של עליאש במחדל, כלומר בשתיקה ואי מסירת פרטים, אלא בהצגה פוזיטיבית מצדו שהכספים דרושים למטרת תשלום לאלחיאת עבור המצטרפים, הא ותו לא.
--- סוף עמוד 122 ---
372. בהתחשב בסכומים הניכרים שהעבירה הקופה בהקשר של עסקת אלחיאת, שהכבידו על הקופה מאד והעסיקו אותה מאד, כעולה מפרוטוקולי הישיבות, ובהתחשב בכך שמדובר בכמעט שליש מהעלויות, ובהתחשב בכך שלחברות השיווק לא הייתה פעילות ממשית מעבר להיותן צינור לתשלומים וגורם מרכז של העברת הטפסים, מתחייבת המסקנה שהקופה לא הייתה מאשרת תשלום שהוא יותר בבחינת עמלה בכאלה היקפים לחברות השיווק, ואף לא בהיקפים דומים, גם אם הייתה מאשרת את עצם העברת הכספים דרכן.
373. היות שבכירי הקופה שללו רובם ככולם גם את עצם האישור לתשלום לאלחיאת הם לא נדרשו בנפרד לסכום לחברות השיווק, כך שלא ניתן להציג ראיות פוזיטיביות בנושא זה, אך המסקנה היא ברורה ומתחייבת. לאור העובדה שאין ראיות כלל על מודעות הקופה לשימוש בחברות השיווק בהקשר של אלחיאת, ואין ראיות לכך שלו הייתה יודעת הייתה מסכימה לכך, הרי שלא ניתן ולא נדרש גם לאמוד סכום שהייתה הקופה מאשרת לו הייתה יודעת על כך ומסכימה לכך, ולפיכך הסכום כולו התקבל במרמה.