441. לעניין העבירה של הוצאת חשבוניות מבלי שנעשתה עסקה, עבירה על סעיף 117(ב3) לחוק המע"מ, עבירה זו נעברת בנסיבות מחמירות שמהותן קבועה בחוק בס"ק (ב2). בגדר הנסיבות המחמירות נכללת הגשה של יותר משישה אישומים בעבירות של התחמקות ממס בשלוש שנים, ודי בכך שכתב האישום כולל יותר משישה אישומים, וכן שסכום המס שבהקשרו נעברה עבירה עולה על כפל סכום הקנס, היינו עולה על 452,000 ש"ח.
דגשים בעניין חלוקת הנטלים בעבירות המס
442. לעניין כלל עבירות המס, כידוע מדובר בעבירות שכוונתן להתחמק ממס, עבירות המחייבות הוכחת מטרה של התחמקות ממס. בין הצדדים מחלוקת ביחס לחלוקת הנטלים ביניהם. אציין שלאור
--- סוף עמוד 142 ---
העובדה שאין מחלוקת שתוכן כל החשבוניות אינו נכון (שיווק שב"ן ולא צירוף חברים), ועל אף שהיבט זה אינו ההיבט המהותי בגינו מייחסת המאשימה לנאשמים את עבירות המס החמורות, דומה שדי בפגם זה בתקינות כדי להוביל למסקנה שהנטל מועבר לכתפי ההגנה להוכיח את אמיתותן.
443. עוד אבהיר, בהתייחס לנושא נטלי ההוכחה והשכנוע כי אמנם ככלל נטל הראיה והשכנוע מוטל על כתפי המאשימה, ואולם בהנתן העובדה שאין מחלוקת שהתוכן של החשבוניות לא משקף את הפעילות אף כטענת ההגנה, ביחד עם העובדה שאין בחומרים שנתפסו מהנאשמים תיעוד לפעילות הנטענת ובהתחשב בכך שהטענות מצויות בידיעתם האישית של הנאשמים, אזי המאשימה נדרשת להצגת ראיות ראשוניות ונטל הבאת הראיות לביסוס הפעילות עובר לכתפי הנאשמים.
444. לטענת ההגנה, די בהוכחת הכנסות כדין וקבלת חשבוניות שיש לגביהן אישור ניהול ספרים כדי שהנטל יהיה על התביעה להוכיח את כל יסודות העבירה מבלי להחזיר את הנטל לכתפי הנאשמים. בהקשרה של טענה זו, אציין כי מעבר לכך שמבחינה ראייתית מותנית הטענה בהוכחת אמיתות העבודות והיותן של ההכנסות כדין, הרי שבמישור הבדיקות הנדרשות איני שותפה לעמדת ההגנה, ואני רואה בבדיקות הטכניות פורמליות בדיקות לא מספקות, וסבורה שהחובה המוטלת על צד בהתקשרות היא לוודא שעומד מולו מי שמבצע את העבודה, קשור לחשבוניות ומוסמך להוציאן.
445. עוד בהקשר עבירות המס, כידוע, נקבע בפסיקה שהחלופות השונות של העבירות, אינן מוציאות זו את זו, ואף לא עבירת הסל, והתכלית של כל חלופה שונה והיא עומדת בפני עצמה.
לעניין האפשרות להאשים בעבירת מס שעניינה זיוף חשבונית ובעבירה של שימוש במסמך מזויף הוא החשבונית המזויפת, כידוע כל עבירה מקדמת ערכים מוגנים מסוימים, ונקבע בהלכה הפסוקה שאין מניעה להעמיד לדין ולהרשיע בשל עבירות שחלקן ספציפיות וחלקן כלליות, והמגבלות הן רק במישור הענישה (ע"פ 3336/12 רבי נ' מדינת ישראל).