כידוע, להבחנה בין שני סוגי החשבוניות אין השפעה על עצם ההכרעה אם נעברה עבירה. עם זאת, בעוד שמהזווית של מקבל החשבוניות יכולה להיות להבחנה האמורה בנסיבות מסוימות השפעה על חומרת העבירות, כשכמובן שפוטנציאל החומרה של שימוש בחשבוניות פיקטיביות שאין מאחוריהן כל הוצאה גבוה מזה של שימוש בחשבוניות כיסוי זרות, הרי שמהזווית של מוציאי החשבוניות בשתי החלופות לא בוצעה על ידי מוציאי החשבוניות כל פעילות שהיא המזכה בתשלום, והחשבוניות אינן אלא פיסת נייר, שאין לה קשר לפעילות אמיתית עסקית.
455. בעניינם של הנאשמים שלפניי, לאור טענת המאשימה הן בכתב האישום והן בסיכומיה שסניור ואביעד לא סיפקו כל שירותים לחברות סיבוני, אף לא כאלה השונים בתכניהם או בהיקפיהם מהמפורט בחשבוניות, אזי הניסוח "לא סיפקו שירותים כמתואר בחשבוניות" הוא בעייתי ונכון יותר היה לציין כי "לא סופקו שירותים כמתואר בחשבוניות". עם זאת, בסופו של דבר, הגם שהיה מקום לניסוח מדוייק ומוקפד יותר, לאור העובדה שהתרשמתי לאורך כל ההליך הארוך שעמדת המאשימה הייתה ברורה להגנה, שלא עלו כל תהיות ושאלות מהותיות בהקשר זה, ושההגנה התגוננה מפני הטענה שמצד מוציאי החשבוניות לא הייתה כלל פעילות, איני סבורה שיש בעיתוי הזה בפגם הניסוחי המסוים כדי להיות בעל תוצאות אופרטיביות על ההליך.
אשוב, אם כך, לליבת הטענות ולתשובת הנאשמים ביחס אליהן.
--- סוף עמוד 146 ---
תשובת הנאשמים
456. בתשובתם לאישום הנאשמים שללו את הטענה שלא סופקו שירותים כלל לחברות סיבוני ואף שללו את הטענה שלא סופקו שירותים כמפורט בחשבוניות.
הנאשמים טענו שסניור שימש כסוכן משנה של סיבוני בדומה לסוכני משנה אחרים, והשירותים שסופקו היו בעיקר של צירוף מבוטחים לקופה וכן שירותים של שיווק שב"ן. הודגש שהתכנים בחשבוניות נכתבו כשיווק שב"ן בהמשך לדרישות הקופה מסיבוני כמפורט באישום הראשון, וטענה זו מקובלת עליי, ונטען שיתר הנתונים לגבי ההיקפים הכספיים והמועדים המפורטים בחשבוניות הם מדויקים ומשקפים את השירותים שסופקו.
457. הנאשמים שללו את הטענה כי מדובר בחשבוניות כיסוי במרמה להוצאות שלא היה ברשות סיבוני תיעוד בגינן או חשבוניות פיקטיביות שתכליתן הגדלה במרמה של מרכיב ההוצאות ללא קשר להוצאות שהוציאו חברות סיבוני בפועל.
458. במהלך המשפט התברר שטענת הנאשמים היא שסניור שימש כסוכן משנה של סיבוני לצורך צירוף חברים לקופה ולשב"ן, שפעילותו התמקדה בשני תחומים עיקריים: האחד, צירוף המוני לקופה באמצעות ראשי קהילה בעיקר במגזר החרדי וגם במגזר הערבי, והשני, צירוף לשב"ן של בני 18, כשהפעילות מבחינת היקפים כספיים התחלקה שווה בשווה (ע' 6451).