לקחתי בחשבון את מחלת סניור וטענותיו להשפעה על הזיכרון, אך התרשמותי היא שלא היה מדובר בקשיי זיכרון.
505. בסופו של דבר, מסקנתי היא שעל העדות הכבושה של סניור כשלעצמה לא ניתן לבסס ממצאים, אף לא לצורך יצירת תשתית ראייתית לביסוס ספק סביר, ונדרשת תמיכה ראייתית חיצונית לדבריו, שאין מקורה בעדות סיבוני שהייתה כבושה אף היא ולגופה כללית ונעדרת פירוט וכמובן מונעת מאינטרס משותף של שני הנאשמים.
תמיכה לגרסה באה מראיות ההגנה, שביססו תשתית ראייתית מעוררת ספק ביחס לעצם פעילותו של סניור מול קהילות מסוימות לצירוף מבוטחים ואופי פעילותו וכן תשתית ראייתית קונקרטית ביחס לקהילות ספציפיות והיקפי הפעילות מולן. התמיכה במסגרת ראיות ההגנה מוגבלת רק לפעילות מול ראשי קבוצות במגזר החרדי.
--- סוף עמוד 159 ---
ראיות ההגנה בקשר לפעילות סניור בקהילות ובישיבות חרדיות
506. מהמגזר החרדי העידו עדי ההגנה, הרב יגאל כהן, הרב מרדכי רפאל ואהרון כהן (להלן: "הרב כהן", "הרב רפאל" ו"אהרון").
הרב כהן
507. הרב כהן שהוא ראש ישיבת פסגת החיים בשכונת פסגת זאב ושימש כנציג הציבור בוועד המפקח של הקופה בעת הרלבנטית, התייחס להיכרותו עם סניור במשרדי אור יצחק לשם הגיע פעם בשבוע כדי לתת שיעור תורה. הרב כהן הגדיר את סניור כמשווק. כן תיאר שראה סוכנים מכל רחבי הארץ שהגיעו עם טפסים לצורך התחשבנות מול סיבוני (ע' 6409, 6414). הרב כהן תיאר פנייה של סניור אליו בשנת 2005 בבקשה שיקשר בינו לבין ראשי קהילות לצורך קידום פעולות השיווק. בפועל, סניור הסיע את הרב כהן לשיעורי תורה שנתן, והאחרון קישר בין סניור לבין ראשי קהילות, כשמדובר היה בקישור ראשוני של יצירת מפגש עם ראשי הקהילה בנוכחות הרב כהן, במסגרתו גם ציין כי סניור יוכל לייצג את צרכי הקהילה מול הקופה, והוא שמע שהיו תוצאות לאותו קישור והיה צירוף מבוטחים בכמויות גדולות (ע' 6409-6410). באופן כללי אישר הרב כהן כי מניסיונו כשראש הקהילה מנחה את חברי הקהילה הנחיה כזו מובילה למעבר של חברי הקהילה בהתאם להנחיה (ע' 6424-6425).
בהתייחס לישיבה שלו, מעדות הרב כהן עולה שסניור צירף את חברי הקהילה. הרב כהן התייחס ל – 5,000 חברים שהצטרפו בקהילתו בעקבות הפעילות של סניור, כשבד בבד התייחס גם לפתיחת סניף קרוב של הקופה שתרם למעבר (ע' 6411). הוא תיאר שראה את תלמידי הישיבה מעבירים לסניור את הטפסים (ע' 6418-6419). לעניין אופן התגמול עבור המעבר, הרב כהן ציין שהוא עצמו לא ביקש תשלום אישי, אך ביקש מסיבוני וסניור שיעזרו לתלמידי הישיבה חתנים וכלות נזקקים וידאגו לסלי מזון לחלוקה לנזקקים וזה היה כהגדרתו מה שקיבלו מהם (ע' 6412), היינו טובות הנאה בשווה כסף, כששאלת מעורבותו של סיבוני מעבר לאמירה לקונית זו לא בוררה מול העד בעדותו. אשר להתנהלות פעילות הצירוף מסר הרב כהן כי לא היה שותף בפעילות השוטפת ולא נכח על פי רוב כשהדברים התבצעו (ע' 6418).