כשהרשות החוקרת היא אחרת וכשרשויות התביעה לא מעורבות, ברי כי אין מדובר בהסכמות שהתגבשו לכדי הבטחה מחייבת.
1107. מדבריו של סניור בתמלילי חקירותיו ניכר שהוא מבין בזמן אמת שאין מדובר בהסכם מגובש, מפורש ומחייב, והוא לוחץ וחוזר ולוחץ להתקדם עמו בכיוון כזה, אך אין כל ביטוי לכך שאכן מתגבש הסכם מחייב.
1108. בהתאמה למה שנאמר לעיל, איני מוצאת בדברים שנאמרו בחקירה ב – 15.11.10 בע' 5-6 (ת/294), בשיחה עם ברכה, את ההבטחה המגובשת כפי שסניור טוען לה. אין באמירה "נסגור איתם הכל" בתגובה לדברי סניור שמדגיש את חששו מההיבט הפלילי של עבירות המס ואין באמירה שהם "לא משחקים בקקות" כדי לבסס מצג של התחייבות והבטחה מחייבת, אין גם התייחסות מפורשת לתמורה שיספק סניור, כשהשיחה נסובה בכלל על מידע שיש לסניור על מאוחדת ועל דמויות כמו יגאל נחומי ממאוחדת.
1109. אדגיש, כי כל ההתייחסויות המאוחרות מצד סניור וכל הפניות של עורכי דין מטעמו, הן לרשות המיסים והן לרשויות התביעה משתלבות בצורה מלאה עם ממצאים אלה, ויש בהן כדי ללמד מה הבין וידע סניור ולתמוך במסקנה שלאורך כל הדרך לא סבר סניור שיש ברשותו הבטחה שיכולה להגן עליו מפני אישום פלילי.
1110. לכל אלה יש להוסיף את העובדה שסניור לא הצביע כלל על שינוי מצבו לרעה, הוא כמעט ולא שיתף פעולה עם החקירה בנושא מאוחדת לפני אותן שיחות עם רייס וברכה והוסיף לנהוג באותה דרך גם לאחר מכן. הטענה שהיה אדיש ולא אכפתי לחקירה כי ידע שלא יוגש נגדו כתב אישום, אינה משכנעת כלל ואין בה כדי לבסס שום הסתמכות אמיתית ושינוי מצב לרעה הראויים להגנה.
1111. ולבסוף, לעניין הטענה שההגינות מחייבת עמידה בהבטחה שלטונית, מובן שמקום שהטענה היא להבטחה שלטונית שהיא תוצר של קשירת קשר פלילי בין נאשם לבין חוקרי משטרה בכירים, ברכה ורייס, מובן מאיליו שהאינטרס הציבורי מחייב להפר את ההבטחה ולבטח אין מדובר בהבטחה שלטונית מוגנת.
1112. עדותו של סניור גם בעניין ההבטחה הנטענת היא עדות כבושה, כשעד לשלב שבו נכנסו לתמונה עוה"ד תירוש ודחוח הוא כלל לא הזכיר זאת, וגם להם לא סיפר את גרסתו מסמרת השיער בדבר הקשר הפלילי עם ברכה ורייס להפללת חף מפשע.
למשמע עדותו של סניור בשלבים השונים התרשמתי כי גם בעניין זה הוא מרבה להמציא פרטים, לזרוק סיסמאות והצהרות לחלל האולם והוא משנה את הסבריו ותשובותיו בהתאם לנתונים עמם הוא מעומת. סניור טען שהתלונן במח"ש על ההתרחשות אלא שטענתו נסתרה.