--- סוף עמוד 320 ---
1113. סיכומו של דבר, לא מתקיימים כלל ועיקר התנאים להעלאת טענה בדבר הבטחה שלטונית, ולכן אין כל צורך לדון בשאלת העמידה בהבטחה או הפרת ההתחייבות או הסעדים הנובעים מההתרחשות.
1114. בשולי הדברים, אך לא בבחינת למעלה מן הצורך, אני מוצאת לנכון לציין שלאחר ששמעתי את סניור באריכות רבה ולמדתי להכירו, ולאחר שבחנתי את טענתו בדבר חבירה פלילית עם ברכה ורייס להפללת חף מפשע, התרשמתי כי מדובר בהמצאה מצד סניור, שאין בה כל ממש, ואין בהפניות ובמובאות מהחקירה כדי ללמד על השתלת גרסה מפלילה ולימוד פרטים מזהים על קורבן ההפללה על ידי שני השוטרים. גרסת סניור כפי שהובאה בפניי, גרסה שלא פירט לפני עורכי דינו טרם הגשת כתב האישום, היא מקוממת במיוחד כשהיא מופנית בראש ובראשונה כלפי אפרים ברכה המנוח שאינו יכול לדבר להגנתו.
--- סוף עמוד 321 ---
טענות הגנה מן הצדק ביחס לכלל האישומים
1115. נאשמים 1, 2, 3-6, 13, 14 ו- 15 העלו טענות ההגנה מן הצדק שעניינן שיהוי ואכיפה בררנית. נאשמים 2, 13 ו- 15 העלו טענות נוספות העוסקות במחדלי חקירה שונים.
יודגש כבר עתה כי בכל הנוגע לטענות שהועלו על ידי נאשמים 2, 12, 15, אשר זוכו מהמיוחס להם, איני רואה מקום לההתייחס לטענות שהדיון בעניינן נותר אקדמי ולהכריע בהן. כך גם ביחס לטענותיהם של נאשמים 3-6 שהתמקדו בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות באישום הראשון, ממנה זוכו.
1116. ב"כ נאשם 1 טען לאכיפה בררנית פסולה ביחס לאישום הראשון, הן ביחס להיעדר אכיפה כלפי נושאי משרה בקופות חולים אחרות, והן ביחס לבעלי תפקיד נוספים בתוך מאוחדת: סלנט, מועלם ומשה מאירי. כמו כן טען טענות שיהוי, הנובעות מכך שהעבירות המיוחסות לעליאש הן מהשנים 2005-2008, חקירותיו הסתיימו כבר בשנת 2010, השלמות החקירה לא הניבו תוצרים חדשים הקשורים לעליאש, גם לא חקירתו הנוספת במרץ 2015, וכתב האישום הוגש בסוף 2015.
ב"כ נאשמים 3-6 טען ביחס לאכיפה בררנית ביחס לאישום הראשון הן ביחס לאכיפה כלפי קופות חולים אחרות, הן ביחס לאכיפה כלפי נושאי משרה בכירים במאוחדת, בהם סלנט, מועלם, משה מאירי וגיל חיימוביץ', והן בהשוואה שבין סיבוני לבין משווקים אחרים שפעלו בדרך זהה, בהם מאיר גיבוני, יורם דניאלי, הרופאים בעלי מרפאות אלחיאת ופידא שייח'.
ב"כ נאשם 13 טען לאכיפה בררנית פסולה ביחס למעורבים ד"ר פידא שייח' וד"ר מסעד יונס, אסף דיין, צדוק סונה, משה קאלו, יוסי סיטון וציגי דיקשטיין. כמו כן טען לשיהוי ולנזק הראייתי שנגרם בעקבותיו שכן לבן דוד מיוחסים מעשים משנת 2005 שעה שכתב האישום הוגש כאמור בשלהי 2015, ומחדלי חקירה הנובעים מהיעדר אזהרה וחוסר הלימה בין המיוחס לנאשם בכתב האישום לבין חקירותיו באופן שהקשה על בן דוד להתייחס לחשדות נגדו ולא אפשר את ביסוס המעשים על ידו.