בהמשך עדותו אישר כי היה תשלום עבור צירוף מבוטחים, אך טען שהתשלום הוא לעובדי הקופה לרבות תשלום למנהלי סניפים (שאל דרך הסוואתו באמצעות תלושי משכורת התייחס סיבוני לעיל), ולא לחברות שיווק.
188. לאחר מכן, כשהוצג לו מכתב שהופנה אליו על ידי סוכן בשם אליעזר סברדלוב, ובו נדרש אישור לתשלום למבוטחים עצמם כדי לשכנע אותם לחזור לקופה, אישר כי העבירו לטיפול עליאש (נ/162). מהמכתב האחרון, אם כך, עולה כי הרץ עמד בקשר עם הסוכן שפנה אליו וידע על תשלום עבור צירוף מבוטחים בניגוד לעדותו.
גם מעדות ד"ר יונס מסעד ועדות בן דוד שפורטו עולה כי הרץ הוא שטיפל בהסוואת התשלום עבור צירוף מבוטחים בדרך שלהצגת הכספים כהלוואה להקמת הסניף.
--- סוף עמוד 70 ---
טענה להטעיית מנגנוני הביקורת
189. לטענת המאשימה, גם אם גורמים שונים בקופה היו מודעים להתנהלות, היא הוסתרה ממנגנוני הביקורת. לשיטת המאשימה מנגנוני הביקורת כוללים את היועץ המשפטי ואת סמנכ"ל הכספים.
לא ברור מדוע המאשימה רואה במנהל אגף הכספים, אשר טען כי לא התעסק כלל בתחום השיווק בכללותו ולא היה מעורב בו או מפקח עליו, כגורם ביקורת רלבנטי. כך או כך, בהתאם למפורט לעיל, ובניגוד להכחשתו הנחרצת, מסקנתי מסקירת הראיות הייתה שחיימוביץ ידע על הנושא במידה מספקת כדי שלא יוכל להחשב כמי שהולך שולל בשל התנהלות עליאש.
190. לעניין היועץ המשפטי, אכן יועץ משפטי הוא שומר סף וגורם ביקורת. עם זאת, מדובר במשרד חיצוני, שנתן שירותים לקופה, והיה מעורב רק באותם היבטים שהופנו אליו. עוד אציין שעו"ד דהן היה שותף לניסוח התגובה לעתירת קופ"ח לאומית ביחס למבוטחי אלחיאת בה עלתה טענה קונקרטית ומפורטת לעניין צירוף מבוטחים בתשלום והסוואתו, ואפשר את ניסוחו של התצהיר באופן העמום שבו נוסח. את התייחסותו לחוזים הפורמליים שהוא ניסח והיו באחריותו, יש לקרוא על רקע נתונים אלה.
לעניין מה שידע עו"ד דהן, אני חוזרת ומפנה לדבריו:
"כדי לא להיות נאיבי מדי אני אומר ככה, היו בזמנו טענות כבדות משקל גם נגד הקופה שלנו על פעולות שיווק שהקופות עושות בטענות שקופה אחת כלפי רעותה על פעולות לא כשרות, כך הן נדמה לי הוגדרו, בצירוף מבוטחים. בין היתר דיברו על זה שהולכים לרבנים והולכים לאנשי חמולות ומצרפים ומעסיקים אחרים... היו טענות כאלה. להגיד שהדבר הזה היה בהסכמים או באופן פורמלי זה אני אומר בצורה ברורה לא. אם היו טענות לגבי זה כן. השאלה אם המנהלים ידעו אני לא יודע לומר, את זה אתה צריך לשאול אותם מה הם ידעו...אני יכול להגיד שכן, שהבהרתי שהדבר הזה הוא אסור. כשהנושא עלה" (ע' 488).