195. להשלמת התמונה, אציין ששקלתי מה המשמעות של העובדה שדחיתי את גרסת עליאש לעניין מסקנותיי בכל הנוגע לאחריותו לעבירה, והגעתי למסקנה שהיות שהזיכוי אינו מבוסס על אותם מרכיבים בגרסה שלהם לא האמנתי ואותם דחיתי, לא מתעורר קושי קונספטואלי בזיכויו של מי שנותר ספק ביחס לאחריותו הפלילית לעבירה.
--- סוף עמוד 72 ---
196. אזכיר עוד את ההלכות המוכרות לפיהן: "שומה על בית המשפט לבחון תזות חלופיות לתזה המפלילה – אף ביוזמתו. תנאי לכך, כמובן, הוא כי יש להן עיגון ואחיזה בחומר הראיות". ועוד נקבע כי ביהמ"ש נדרש לא רק לבחון תרחישים חלופיים, אלא גם לבחון את האפשרות של שילובים שונים בין התרחישים שהוצגו (ע"פ 5270/14 אולמרט נ' מדינת ישראל).
אשר לסיבוני, אחריותו הפלילית הנטענת נובעת משותפותו עם עליאש והביצוע בצוותא, ומשאני מוצאת לזכות את עליאש ממילא מתייתר הצורך להכריע בעניינו של סיבוני.
לפיכך, אני מזכה את עליאש וסיבוני מחמת הספק מעבירת קבלת הדבר במרמה בנסיבות מחמירות המיוחסת להם.
מרמה והפרת אמונים בתאגיד
197. ההלכות הקשורות בעבירה מוכרות וידועות ומוסכמות על הצדדים, המחלוקת היא רק בקשר ליישומן.
טרם בחינת טענות המאשימה ועמדת עליאש, אקדים ואעיר שהניסוח בכתב האישום בכל הנוגע לחלוקה בין העבירות השונות המיוחסות בו בפרק זה, אינו מיטבי, במובן זה שלא ברורה לחלוטין החלוקה של המאשימה בין מרכיבי עבירת קבלת הדבר במרמה למרכיבי עבירת הפרת האמונים בתאגיד.
זאת, בקשר לסעיף 55 לאישום שדומה שאמור היה להוות חלק ממרכיבי הפרת האמונים, אך הוא מופיע כחלק מההתייחסות לקבלת הדבר במרמה.
198. בנוסף, במסגרת עבירת הפרת האמונים בתאגיד יש חזרה על טענה של מרמה בדרך של הסתרה ממנגנוני הביקורת, שהיא חלק בלתי נפרד מהטענה לקבלת דבר במרמה, ואין מקום להתייחס אליה בהקשרן של שתי העבירות בכפילות.
לשתי הטענות הללו נדרשתי בפרק הקודם ואין צורך להוסיף לגביהן.
199. זאת ועוד, במסגרת סיכומיה מייחסת המאשימה לעליאש מרמה כלפי המאסדר במסגרת הדיון שלה בעבירת קבלת הדבר במרמה, וזאת למרות שבכתב האישום מיוחסת לעליאש המרמה כחלק מהפרת אמונים ולא כחלק מקבלת דבר במרמה. יודגש, כי בשונה מהפרק השני לאישום הראשון
--- סוף עמוד 73 ---
שבו מיוחסת לעליאש בצורה מפורשת וברורה עבירה של קבלת דבר במרמה מהמאסדר, הניסוח בפרק הראשון שונה, ולפיכך, את טענות המרמה כלפי המאסדר אבחן בגדר הטענה הכללית להפרת אמונים.