--- סוף עמוד 79 ---
221. במקרה של אלחיאת חברות השיווק שילמו לאלחיאת, אותה לא הכירו ומולה לא פעלו, וזאת רק לאחר שאלחיאת סגרה את נושא התגמול עבור צירוף מבוטחים ישירות מול עליאש וחברוני.
מכלל הראיות שהוצגו ביחס לכל חלקי כתב האישום, עולה שההסכמות השיווקיות עם רופאים שעברו לעבוד עם מאוחדת, כללו ברוב המקרים תגמול על צירוף חברים חדשים בלבד. גם במקרים בהם שולם לרופאים, או לנציגי קהילות, או למשווקים תגמול גם על צירוף חברים חדשים וגם על צירוף שב"ן, התגמול לכל פעילות היה נפרד ושונה מהותית בערכו ועמד על מאות שקלים למצטרף ועשרות שקלים לשב"ן.
בפרשת אלחיאת סוכם על תגמול אחד בלבד של 275 ₪ + מע"מ עבור מעבר של כל מבוטח לקופה, ששולם בעת המעבר של המבוטח.
222. המחלוקת החזיתית בין הצדדים נוגעת לשאלה מה כולל סכום זה ומה סוכם בין עליאש וחברוני לבין אלחיאת בשלב גיבוש ההסכמות.
אציין שבשלב מסוים, כשבעניין זה יש מחלוקת ברורה בין הצדדים אם מדובר בשלב הסיכום הראשוני בעת גיבוש ההסכמות או בשלב מאוחר בהרבה, הופנתה מטעם הקופה דרישה לאלחיאת לשווק למבוטחים החדשים שב"ן.
בתגובה לכך אלחיאת התחייבו לעשות מאמץ, לטענת הנאשמים התחייבו לצרף לשב"ן.
אין מחלוקת שהתוצאות בסופו של דבר בכל הנוגע לשיווק השב"ן היו דלות מאד ואחוז המצטרפים לשב"ן היה נמוך.
223. לאור המפורט ובהמשך למסקנותיי במסגרת הפרק הראשון, השאלות העיקריות הטעונות בירור והכרעה בפרשת אלחיאת, בכל הנוגע למרמה כלפי הקופה, הן אלה:
ראשית, האם בפרשת אלחיאת סוכם מלכתחילה שהתמורה לאלחיאת עבור כל מבוטח כוללת צירוף לשב"ן.
שנית, האם המצג של עליאש וחברוני בפני הנהלת הקופה היה כפי שנטען בכתב האישום שהתשלומים לאלחיאת הם מקדמות לצורך שיווק שב"ן, והאם מדובר במצג אמיתי או מרמתי.
--- סוף עמוד 80 ---
שלישית, ככל שלא שולמו מקדמות לשיווק שב"ן, והתשלומים נועדו עבור צירוף מבוטחים, האם הנהלת הקופה ידעה זאת או שמא הקופה רומתה.
רביעית, האם חברוני ידע על השימוש בחברות השיווק והתגמול שהן מקבלות והאם הנהלת הקופה ידעה על כך או שמא הקופה רומתה.
יתר העבירות, כמו בפרק הראשון, שלובות בסוגיית המרמה.
224. בטרם דיון בסוגיות המהותיות, אבחן את טענת חברוני שהתקנות אינן חלות על מעבר מבוטחים במזרח ירושלים, טענה שאם יש בה ממש היא משליכה על מעשי העבירה המיוחסים לנאשמים.
תחולת התקנות על מזרח ירושלים
225. במסגרת הטענות המקדמיות נדחתה טענת חברוני שהמדינה הביעה עמדות סותרות ביחס לתחולת הדין ומגבלות התקנות על מיזמים במזרח ירושלים (החלטה מיום 21.12.16).