בסיכומי ההגנה הועלתה הטענה בשנית, הפעם בדגש על ההיבט המהותי, היינו שבתקופה הרלבנטית הייתה עמדת המדינה שהאיסור להתקשר במיזמים לא חל במזרח ירושלים, וכפועל יוצא מכך לא חלות המגבלות על שיווק במזרח ירושלים.
לצד הטענה המהותית הנזכרת, העלה חברוני בסיכומיו שתי טענות חלופיות, האחת, שגם אם הדין חל על מזרח ירושלים הרי שהייתה מדיניות של אי אכיפתו, והשניה, שגם אם המציאות הייתה שונה, כך הבין אותה חברוני בתקופה הרלבנטית.
226. לאחר ששמעתי את הראיות, מסקנתי היא שאין ממש בטענה לאי תחולת מגבלות התקנות על מיזמים במזרח ירושלים בכלל ועל נושא צירוף מבוטחים במזרח ירושלים בניגוד לתקנות בפרט.
אעיר שהסוגיה של דרישה בחוק לאישור מיזמים והמגבלות על פעולתם, והסוגיה של גיוס מבוטחים בניגוד לתקנות הן סוגיות שונות, כשאין בעובדה שבחלק מהמיזמים הייתה גם פעילות אסורה של גיוס מבוטחים כדי ללמד על קשר מתחייב בין נושא המיזמים לנושא הפרת התקנות.
227. זאת ועוד, כל נימוקי ההגנה מבוססים על עמדת משרד הבריאות, כפי שהובעה בפני גורמים שונים ובפורומים שונים, בדבר אי אכיפת האיסורים לנהל מיזמים ללא אישור במזרח ירושלים בהעדר חלופות למיזמים. כידוע, אי אכיפה של הדין אין בה ככלל כדי לבסס היתר לביצוע הפעולה, וממילא אי האכיפה הנטענת עוסקת בנושא אישור מיזמים ולא בנושא של גיוס מבוטחים בניגוד לתקנות.
--- סוף עמוד 81 ---
228. לא מצאתי בהפניות של ההגנה לתגובת משרד הבריאות לטיוטת דו"ח מבקר המדינה (נ/260ב) ובדברי העד בועז ענר ביחס לעמדת משרד הבריאות (ע' 5778) כמבססים מסקנה אחרת.
229. להשלמת התמונה ומעבר לנדרש, אציין שלא הוכחה במידה הנדרשת הטענה לאי אכיפה שיטתית של איסורי התקנות במזרח ירושלים או הטענה שקיימת מדיניות של אי אכיפה כלפי מיזמים במזרח ירושלים שיש לה השפעה על תחולת התקנות. בהקשר זה אני מפנה לדבריו של ליפשיץ (ע' 118-120, 290), ת/6- ת/8) וכן להחלטתי הנזכרת.
בכל הנוגע לטענות הנוגעות להבנתו של חברוני, אלה אינן רלבנטיות לפרק זה.
עם דחיית הטענה המקדמית המשלימה אפנה לטענות המהותיות.
הכרעה בטענות המהותיות
230. בפרקים הבאים אעמוד על מעמדם של הגורמים הישירים שהיו מעורבים בגיבוש ההסכמות, תוכן ההסכמות עם אלחיאת, פעילות אלחיאת בהתאם להסכמות, דרישות נוספות מאלחיאת ואופן ביצוען, חלקן של חברות השיווק וההסכמות עימן, ולבסוף שאלת מודעות הקופה לפעילות כפי שהייתה במציאות.