"ההסכם מן הסוג הראשון, הינו הסכם הנופל לגדר האיסור הקבוע בסעיף 8(א) לחוק הירושה, מאחר וקיימת העברה פיזית ממשית של הזכות מאלמוני לפלוני. לעומת זאת, בהסכמים מהסוג השני, לא קיימת העברה פיזית של הזכות, אלא המדובר בהעברה נורמטיבית של זו, היינו, התרבות זכותו העצמאית של האחר בשל פגיעת זכותו של המוריש".
103. כותרתו של המסמך שלפנינו הוא "הסכם שותפות" ואין חולק כי הוא מכיל הוראות בהסכמה שיקרו לאחר מות הצדדים. משכך לנוכח הדין הקיים הוא נוגד את סעיף 8(א) לחוק הירושה.
ובעת נעילה
104. המנוחים ערכו ביניהם מסמך בשנת 1994 שאכן נערך בכתב ידו של המנוח ונחתם על ידם. כותרת המסמך כאמור "הסכם שותפות". כעשור לפני כן ערכה המנוחה צוואה בכתב ידה שנשאה את הכותרת "צוואה". במהלך שנת 1996 ובכן במהלך שנת 1999 המנוח נתן הוראות לחברות הביטוח ביחס למוטבים בפוליסות הביטוח שלו. מהעדויות ומכל החומר שהובא לפניי התרשמתי כי המנוחים לא התכוונו לערוך צוואה משותפת או לראות במסמך שערכו כצוואה. אף המבקשות לא ראו במסמך צוואה של המנוחה, ואחר פטירתה לא הגישו אותה כצוואתה. יתרה מזאת גם את הצוואה שערכה המנוחה בכתב ידה כעשור לפני כן, אי שם במהלך שנת 1985 בחרו המבקשות שלא להגיש לרשם לענייני ירושה. התנהלות זו של המבקשות חסרת תום לב ובניגוד לדין. המנוחים טרחו במפורש לערוך הסכם שותפות ביחס לרכושם לאחר פטירתם. הסכם זה כפי שפורט לעיל בהרחבה מנוגד לדין הקיים. הכלל הנוהג במשפט כיום הוא, כי המצווה אינו רשאי לקבוע את דרכי חלוקת רכושו אחרי מותו באמצעות חוזה אלא אך ורק באמצעות צוואה, הנתפס על ידי הדין ככלי הנכון והמתאים.
105. אם אפרום את עיקר המחלוקת בסכסוך מושא תובענה זו יהיה עיקרו בחשבון הבנק המשותף של המנוחים המוערך בסל של כ - 1,700,000 ₪ (פרוטוקול הדיון מיום 24.12.2018 עמי 18 שורות 3-4). המבקשות טענו, כי המנוח הגיע למערכת היחסים עם המנוחה שהוא חסר כל. כך ממש. והנה במהלך דיון ההוכחות שהתקיים ביום 30.1.2019 העידה המבקשת 1, כי המנוח ירש את דודו במהלך שנת ה- 90 בסך של כחצי מיליון דולר וסכום זה נכנס לחשבון המשותף. עדות זו עומדת שוב בסתירה לטענות המבקשות. מהאמור ניתן ללמוד, כי חשבון הבנק המשותף של המנוחים הכיל כספים משותפים של הצדדים, כאשר חלק הארי ממנו היה כספי המנוח.
106. גם עקרון תום הלב, הנחשב לעיקרון בסיסי בדיני החוזים, אולם אשר לדיני הירושה נותרה תחולתו מוגבלת, הוכר כיסוד הקיים בצוואות הדדיות. כך, כבוד הנשיא (דאז) השופט א' ברק, שראה בעקרון תום הלב כעיקרון החולש על כלל ענפי המשפט, ציין כי "גם בדין הצוואות יש לעיקרון זה מקום" אף שסייג זאת באומרו כי "מקומו של עקרון תום הלב בצוואות אינו מרכזי כמקומו של עיקרון זה בחוזים" (ראו: א' ברק, פרשנות במשפט (תשס"א, כרך ה: פרשנות הצוואה) 36-37).
107. יפים גם דבריו של כבוד השופט מ' אלון בע"א 391/80 לסרסון נ' שכון עובדים בע"מ, פ"ד לח(2) 237, 264-265 (1984: