בהיעדר התייחסות מפורטת לכך בתצהירים, בהיעדר עדות אחרת של מומחה למיגון, ונוכח עדות המומחים מטעם התובעים כאמור, לא ניתן לקבל את טענת התובעים הכופרת באפשרות הפשוטה להסרת כל חשש מפני קרינה באמצעות התקנת מיגון.
כך מתברר שגם את אותו חשש סובייקטיבי של התובעים מקרינה בחדר העבודה, אותו חדר יחיד בו נמצאה קרינה בערכים המתקרבים למגבלה בהמלצות המשרד לאיכות הסביבה, הרי שניתן היה להפיג חשש זה בהשקעה של כ- 20,000 ₪ בלבד. הרחק מכל אותם תחשיבי נזק להם טוענים התובעים.
--- סוף עמוד 25 ---
46. משכך, אפילו קבלתי טענה מטענות התובעים, ואפילו מצאתי שמי מהנתבעים הפר חובתו כלפי התובעים, קשה לראות מה בסיס היה לפסוק לתובעים פיצוי בהיקף העולה על עלות התקנת מיגון בסך של כ- 20,000 ₪.
V. טענות הנתבע כלפי חברת החשמל במסגרת ההודעה לצד ג'
47. לאחר שנמצא שיש לדחות אף את התביעה שהוגשה כנגד הנתבע, אין עוד טעם בבירור ההודעה לצד ג' אשר הגיש הנתבע כנגד חברת החשמל. ממילא שאף גורלה של הודעה זו להידחות.
עם זאת, לבירור ההודעה לצד ג' עלולה להיות השלכה על פסיקת ההוצאות ולפיכך תיעשה לה התייחסות, אך בתמצית.
48. בבחינת מידת אחריותה של חברת החשמל, יש להדגיש כי לא הייתה כל מחלוקת באשר לזכויותיה של חברת החשמל בחדר השנאים וזכותה לעשות בו שימוש בהצבת השנאים.
מהמסמכים שהוצגו (נספחים 2 – 4 לתצהיר מובשוביץ) עולה כי הכוונה להקים חדר שנאים בבניין הופיעה כבר בהיתר הבנייה של הבניין, התברר שזכויות חברת החשמל בחדר השנאים נרכשו כדין, והתברר שהצבת השנאים והפעלתם נעשו לפי היתר שניתן לחברת החשמל מאת הממונה על הקרינה במשרד לאיכות הסביבה. איש מבעלי הדין בתיק זה לא כפר בעובדות אלו.
49. במוקד ההודעה לצד ג' עמדה טענת הנתבע, שלפיה ככל שתתקבלנה טענות התובעים הרי שנמצא כי חדר השנאים מהווה מוקד לפליטת קרינה אלקטרומגנטית אסורה, בערכים העולים על אלו המרביים המותרים. מצב שכזה, כך טען הנתבע, מהווה הפרת חבות חברת החשמל לפי הדין, ביטוי לרשלנות מצידה, ומכאן ההצדקה לחיובה בכל נזק שיגרם לו.
דא עקא, וכפי שכבר הובהר, טענות התובעים כלפי הנתבע כלל וכלל לא התבססו על הטענה לקרינה אלקטרומגנטית בערכים העולים על אלו המרביים המותרים. בטענת התובעים כלפי הנתבע (סעיף 70 בכתב התביעה) אין ולו טענה אחת המתייחסת לערכי הקרינה הנובעים מחדר השנאים ולא כל שכן שאין בהם טענה המכוונת להטלת חובה על הנתבע לבחינת ערכי הקרינה בדירה. טענתם של התובעים כלפי הנתבע התייחסה לאי גילוי דבר קיומו של חדר השנאים. לא על כמות יחידות הקרינה הלינו התובעים כלפי הנתבע, אלא על עצם קיומו של חדר השנאים.