פסק דין
I. מבוא
1. התובענה שבפניי מבוססת על טענות בדבר קיום רשלנות מקצועית המיוחסת ע"י התובעת למשרד רואי חשבון ולמשרד עורכי דין. התביעה הוגשה ע"י התובעת, חברת שאנקול לשיווק (1937) בע"מ (להלן: "התובעת") כנגד הנתבעות 1 ו-2, משרד רו"ח KPMG סומך חייקין
--- סוף עמוד 3 ---
(להלן: "סומך חייקין") ומשרד עוה"ד ש. הורוביץ (להלן: "ש. הורוביץ") (סומך חייקין ו-ש. הורוביץ יחדיו תכונינה להלן: "הנתבעות").
2. טענות התובעת מתמקדות בהסכם שנחתם ביום 31.5.2000 בין חברת ICI PLC (להלן: "החברה האנגלית") אשר החזיקה עד ליום 31.8.2000 ב-100% ממניות התובעת, לבין חברת שאנקול למסחר בע"מ (להלן: "החברה הרוכשת"). הסכם זה נועד להסדיר מכירת כלל מניותיה של התובעת אשר, כאמור לעיל, הוחזקו בידי החברה האנגלית, לחברה הרוכשת (להלן: "הסכם המכר"). התביעה מתמקדת בטענת התובעת לפיה הנתבעות היו אמונות על ניסוח הסכם המכר וביצועו, ובכלל זה גם תכנון המס הכרוך בביצועו, וכי עקב רשלנותן המקצועית חויבה התובעת לשלם מס הכנסה בגין ביצועו של הסכם זה. לגרסת התובעת היא אף נאלצה להגיע להסדר פשרה עם רשויות המס עקב שומות המס שהוצאו לה ע"י רשות המיסים. לטענת התובעת, חיוב מס ההכנסה אשר הושת עליה כתוצאה מרשלנותן של הנתבעות הסתכם בסך של 2,700,000 ₪. אולם, מאחר שהתובעת סבורה כי פסיקת פיצוי לזכותה ככל שתתקבל תביעתה זו יגרום לחיובה בתשלום מס הכנסה נוסף בגין קבלת סכום הפיצוי - העמידה התובעת את סכום התביעה דנן על סך של 3,600,000 ₪ אשר כולל גם את סכום המס הנוסף אשר לטענתה היא תידרש לשלמו לרשויות המס ככל שתביעתה תתקבל במלואה.
3. אקדים ואציין כי התביעה דנן הוגשה בחודש אוגוסט 2010. ביום 29.12.2010 ניתן פסק דין ע"י מותב זה (להלן: "פסק הדין הראשון") לפיו סולקה התביעה דנן על הסף עקב התיישנות. ביום 20.8.2014 קיבל בית המשפט העליון ערעור שהוגש על פסק דין הראשון (ע"א 945/11) [פורסם בנבו]. הערעור התקבל ברוב דעות ע"י כב' המשנה לנשיא (כתוארה דאז) מ' נאור וכב' השופטת (כתוארה דאז) א' חיות כנגד דעתו החולקת של כב' השופט נ' סולברג. דעת הרוב בפסק הדין בערעור קבעה, בין היתר, כי על הנתבעות מוטל הנטל להוכיח כי כוח התביעה של התובעת התגבש במועד שקדם לתקופת ההתיישנות שנטענה ע"י הנתבעות, וכי נדרש לערוך בירור עובדתי נוסף בקשר לכך. לפיכך, מותב זה נדרש לברר התובענה לגופה. לא למותר לציין כי חיובה של התובעת בפסק הדין הראשון בתשלום הוצאות משפט לנתבעות בסך של 50,000 ₪ נותר פה אחד על כנו. באשר לסוגיית ההתיישנות ולטענות סף נוספות שהעלו הנתבעות - עוד אדרש בהמשך פסק דין זה.