120. רו"ח סקרדר ציין אמנם בתצהירו כי הטענה שהסכום בסך של 28,858 ₪ שולם בגין השירות שניתן על ידי סומך חייקין בקשר להגשת הבקשה למתן פטור ניכוי מס במקור הינה ספקולטיבית, ואין סומך חייקין יכול לאמת אותה בוודאות נוכח הזמן הרב שחלף (ס' 37.2 בתצהיר סקרדר). עם זאת, דווקא עדויותיהם של עדי התובעת מחזקים טענת סומך חייקין
--- סוף עמוד 34 ---
לפיה התשלום בגין השירותים שסיפקה סומך חייקין בקשר להסכם המכר שולמו על ידי החברה האנגלית בלבד. מר אנקול ציין בחקירתו בפשמ"ג כי התובעת לא שילמה לנתבעות, אלא הייתה זו החברה האנגלית ששילמה להן (ר' מוצג שה/50, עמ' 80 ש' 60-61). במסגרת עדותו בתביעה זו, חזר מר אנקול על טענה זו ואף הסביר כי החשבונות שולמו על ידי החברה האנגלית באמצעות התובעת אשר שימשה כ-"צינור" בלבד לצורך ביצוע התשלום לנתבעות (עמ' 290-291 לפרו'). גב' קנופף ציינה בעדותה כי התשלום לסומך חייקין שולם מתוך הסכום שהועבר על ידי החברה האנגלית לתשלום לפיצויי הפיטורין של עובדי התובעת והוצאות אחרות (עמ' 902 לפרו'). גב' קנופף העלתה בעדותה השערה שהסכום נושא המסמך והשלישי והמסמך הרביעי לעיל הוא בגין השירות שניתן לגבי הבקשה לקבלת פטור ניכוי מס במקור, אך ציינה כי אין לה ידע ודאי על כך (עמ' 947-948 לפרו'). מכל האמור לעיל עולה כי התובעת לא הוכיחה כי היא שילמה לסומך חייקין עבור שירותים כלשהם, לרבות שירותי ייעוץ מס, בכל הקשור להסכם המכר. מסקנה זו מתיישבת גם עם האמור לעיל, לרבות הראיות המצביעות על כך שסומך חייקין סיפקה ייעוץ חשבונאי לחברה האנגלית, ולא סיפקה כל שירות לתובעת – ומכאן ברי כי לא התובעת היא זו שהייתה אמורה לשלם את שכרה.
121. בשולי הדברים אציין כי התובעת חזרה בסיכומיה על טענתה לפיה סומך חייקין הסתירה מסמכים שברשותה ו/או התרשלה באיסוף החומרים מרשויות המס טרם ביעורם. טענה זו דינה להידחות. מעיון בתכתובות שצורפו לתצהיר רו"ח סקרדר עולה כי עוד ביום 11.11.2010 שלחה סומך חייקין מכתב ליועץ המשפטי לרשות המיסים על מנת לקבל מסמכים שנלקחו ממשרדי סומך חייקין במסגרת החקירה בפשמ"ג (ר' מוצג סח/10א). תכתובת פנימית מיום 28.11.2010 מעידה על כך כי רשויות המס קיבלו פנייה זו של סומך חייקין אליהם (מוצג סח/10(ב)). מקובלת עלי טענת סומך חייקין כי מאחר שהתביעה סולקה על הסף על ידי מותב זה ביום 29.12.2010, ופסק הדין בערעור ניתן על ידי בית המשפט העליון רק ביום 20.8.2014, לא הייתה לסומך חייקין כל חובה לפעול לקבלת מסמכים אלו במהלך תקופה זו. על פי המכתב שנשלח מטעם הפשמ"ג ביום 4.5.2015 החומר בוער עוד ביום 12.3.2014. לפיכך, לא מצאתי כי בהתנהלותה לעיל יש כדי להטיל על סומך חייקין אחריות לגרימת נזק ראייתי כלשהו לתובעת.