122. לסיכומו של חלק זה אשוב ואדגיש כי לא מצאתי שהתובעת הוכיחה שסומך חייקין סיפקה שירותים כלשהם לתובעת בקשר להסכם המכר. בנוסף, הגעתי לכלל דעה כי טיפולה של סומך חייקין בקבלת הפטור מניכוי מס במקור נועדה לשרת את האינטרס של החברה האנגלית בלבד על מנת שלא יקוזז מס במקור מתוך התמורה שהיא זכאית לקבלה מהחברה הרוכשת. בנוסף לכך, לא מצאתי כי התובעת הוכיחה שסומך חייקין אכן סיפקה לתובעת ו/או לחברה האנגלית שירותי ייעוץ בענייני מיסים ו/או כי סומך חייקין סייעה לתובעת ו/או לחברה האנגלית בתכנון המס הקשור בהסכם המכר.
123. יתר על כן: התובעת אף לא הוכיחה כי הסתמכה באופן סביר על ייעוץ מס כזה או אחר שניתן על ידי סומך חייקין לחברה האנגלית. לפיכך, לא הוכח על ידי התובעת כי סומך חייקין הייתה חייבת כלפיה בחובת זהירות בגין מתן ייעוץ לחברה האנגלית.
--- סוף עמוד 35 ---
(3) חובת הזהירות של סומך חייקין כלפי התובעת בהתחשב בכך שהתובעת הייתה בבחינת "לקוח קבוע" של סומך חייקין, ומאחר שסומך חייקין נמצאה בעסקה דנן במצב של "ניגוד עניינים"
124. אקדים ואציין כי טיעוניה של התובעת בהקשר זה כלפי סומך חייקין נטענו בשפה רפה ובאופן בלתי עקבי. התובעת טענה בהקשרים שונים כי חובת הזהירות של סומך חייקין כלפיה נגזרת מכוח היותה "לקוח קבוע" של סומך חייקין. עם זאת, טענה זו לא הוכחה על ידה. אפרט עיקר הנימוקים לקביעה זו:
ראשית, התובעת לא ביססה טענתה על מקור נורמטיבי כלשהו, ולא הובהר על ידה מכוח מה היא נשענת על הגדרת עצמה כ"לקוח קבוע" של סומך חייקין המקימה חובת זהירות מצדה של סומך חייקין, כפירמה של רו"ח חשבון, כלפיה. בהמשך לכך, גם הטענה בדבר קיומה של "חובת נאמנות" המוטלת על סומך חייקין כלפי התובעת נטענה בעלמא, וללא כל ביסוס עובדתי או משפטי.
שנית, וכפי שכבר הובהר, גב' קנופף העידה כי התנהלותה של התובעת מול סומך חייקין הייתה בדרך כלל בענייני ביקורת: בתחילה מול רו"ח ישראל סולגניק, ולאחר מכן - מול רו"ח סקרדר. גב' קנופף ציינה כי ככל שהיו מתעוררות שאלות מיסויות היא הייתה מפנה את השאלות לגורמים אחרים אצל סומך חייקין, ביניהם מר מוריס לוין (עמ' 942-943 לפרו'). בהתחשב בכך, אני סבור כי טענת התובעת לפיה היא הסתמכה על ייעוץ מס שניתן לה ע"י סומך חיקיין באמצעותו של רו"ח סקרדר בקשר להסכם המכר – דינה להידחות, שכן התובעת קיבלה מסומך חייקין באמצעותו של רו"ח סקרדר יעוץ חשבונאי ושירותי ביקורת בלבד, ואף זאת – רק במהלך השנים 1998 ו-1999. מכאן שלא היה כל בסיס להסתמכות הנטענת של התובעת על ייעוץ כביכול שניתן מטעם רו"ח סקרדר בענייני מיסוי.