155. יצוין כי התובעת טענה כי מר אנקול היה "מנוטרל" ממעורבות ישירה בהסכם המכר עקב העובדה ששימש הן כמנכ"ל התובעת, והן כבעלים של החברה הרוכשת. אולם, מן הראיות שהוגשו לבית המשפט עולה כי מר אנקול היה מעורב במישרין ובאופן אישי בניהול המו"מ מול החברה האנגלית. כאשר נשאל מר אנקול בחקירתו בפשמ"ג מי ניהל את המו"מ מול החברה האנגלית לרכישת מניות התובעת, השיב: "אני. התייעצתי עם אבי ענווה, רו"ח ועם מנהלי הבנק לגבי באיזה תנאים לרכוש את החברה..." (ר' מוצג שה/50, עמ' 25). דהיינו, מר אנקול אישר, בניגוד לטענתו במסגרת ההליך דנן, כי הוא עצמו ניהל באופן אישי את המו"מ מול החברה האנגלית, ולא הזכיר את ש. הורוביץ כמי שייצגה אותו בהקשר זה. זאת ועוד: בתכתובת דוא"ל מיום 12.5.2000 ששלח מר דיוויס לעו"ד אנטוני בלוך ממשרד ש. הורוביץ נכתב כי: "We had a productive meeting with Solly Ankol in the end, and we believe we've agreed a suitable way forward which will allow us to sign this deal by the end of this month…" .
בהמשך להודעת דוא"ל זה ביקש מר דייויס להעביר לעו"ד בלוך הנחיות חדשות לעריכת טיוטה להסכם המכר "to show the changes resulting from the discussions with Solly today" (ר' מוצג שה/12). ממסמכים אלה מוכח כי מר אנקול ניהול המו"מ מול החברה האנגלית באופן אישי ובמישרין, כל זאת – מבלי שהוא או החברה הרוכשת יוצגו ע"י ש. הורוביץ במו"מ זה. בהקשר זה ראוי להדגיש כי לא היתה מניעה מצדו של מר אנקול להיוועץ במישרין עם ש. הורוביץ לגבי הסכם המכר, ככל שהוא היה מעוניין לפנות לש. הורוביץ בבקשה לייצגו ו/או לייצג את החברה הרוכשת ו/או את התובעת בכל הקשור בהסכם המכר.
156. שנית, מהראיות שהוגשו ניתן ללמוד על התנהלות הצדדים בתקופה הרלוונטית, והן תומכות ומבססות הקביעה לפיה מר אנקול והחברה הרוכשת לא יוצגו על ידי ש. הורוביץ בהסכם המכר, ואף לא במו"מ מול החברה האנגלית. ביום 28.3.2000 פנה מר דיוויס לעו"ד קוברסקי ועו"ד קליר ומסר להם הוראות להכנת טיוטה להסכם המכר מבלי שמר אנקול מוען למכתב זה. (ר' מוצג שה/1). מר אנקול לא מוען גם לתכתובות נוספות שהוחלפו בין מר דייויס ל-ש. הורוביץ אשר עסקו בהסכם המכר (ר' מוצגים שה/2- שה/6). גם מכתב ששלח ביום
--- סוף עמוד 44 ---
7.5.2000 עו"ד אנטוני בלוך מ-ש. הורוביץ למר דייויס, לא כלל את מר אנקול כנמען נוסף. למכתב זה צורפה טיוטה ראשונה של הסכם המכר וצויין בו כי הוא נשלח בהמשך להסכמות שהושגו בין החברה האנגלית לבין מר אנקול. כן הודגש במכתב זה כי טיוטת הסכם המכר תועבר למר אנקול תוך ציון העובדה שטיוטת ההסכם כפופה להערות החברה האנגלית (מוצג שה/7). באותו היום נשלחה טיוטה זו במכתב נפרד על ידי מר בלוך למר אנקול וצוין בו כי טיוטת ההסכם כפופה להערות החברה האנגלית (מוצג שה/9). מן האמור לעיל מצטיירת תמונה עובדתית שאינה מתיישבת עם טענת התובעת לייצוג משותף של כל הצדדים להסכם המכר על ידי ש. הורוביץ. חיזוק נוסף לקביעה זו ניתן ללמוד גם מהתנהלות הצדדים ביחס למשלוח הטיוטות המתקדמות יותר של הסכם המכר. כך למשל, ביום 24.5.2000 שלח מר דייויס מכתב אישי לעו"ד קוברסקי בגדרו נכתב כי מר דייויס ביצע שינויים קלים בטיוטת הסכם המכר ששלח לו עו"ד קוברסקי וכי "…it is fine to go to Mr. Ankol" (מוצג שה/19). באותו היום שלח עו"ד קוברסקי את טיוטת הסכם המכר המתוקנת הזו למר אנקול (ר' מוצג שה/20). מן האמור לעיל עולה כי ש. הורוביץ התנהלה על פי הוראותיה ואישורה של החברה האנגלית, לרבות בהתייחס להתנהלותה כלפי מר אנקול, באופן המחזק את המסקנה כי ש. הורוביץ ייצגה רק את החברה האנגלית, ולא את מר אנקול ו/או את החברה הרוכשת. העובדה כי ש. הורוביץ פעלה אל מול החברה האנגלית מבלי לכתב את מר אנקול בפניותיה לחברה האנגלית, כל זאת תוך עריכת הבחנה בין הצדדים, מחלישה אף היא את טענת התובעת לפיה ש. הורוביץ ייצגה את כל הצדדים להסכם המכר, וכי בין מר אנקול והחברה הרוכשת לבין ש. הורוביץ שררו יחסי עורך דין-לקוח.