201. עו"ד אקוניס ציין בעדותו כי הוא לא זוכר את העסקה נושא הסכם המכר. עם זאת, בעדותו ציין כי הוא למד מהמסמכים שהוצגו לו כי הוא סייע באופן מצומצם, חייב בגין כך כ-3.5 שעות עבודה (ר' מוצג שה/37), ויעץ בכל הקשור להיבטים מיסויים הנוגעים לשימוש בשטר הון, לסוגיית הפרמיה על המניות, וכן לגבי הבקשה לקבלת פטור ניכוי מס במקור (עמ' 563א ש' 11-22; עמ' 565א ש' 11-20; עמ' 566א ש' 15-20; עמ' 569א ש' 9-16; עמ' 572 ש' 11-25 לפרו'). עו"ד אקוניס ציין בעדותו כי ככל שהיה מתבקש ליתן ייעוץ מיסויי או לבצע תכנון מס בעסקה נושא הסכם המכר, שכר טרחתו היה מחושב בדרך אחרת כאשר הכוונה לשעות ייעוץ רבות יותר (עמ' 563א, ש' 11-24). הראיות הנוספות שהוגשו מחזקות עדותו של זו של עו"ד אקוניס. תרשומת השיחה שערך עו"ד אקוניס עם רו"ח סקרדר ביום 30.5.2000 עסקה בפרמיה על המניות (ר' מוצג שה/27). כאמור, גם גב' קנופף אישרה בעדותה כי שיחתה עם עו"ד אקוניס, שלאחריה הכינה את התרשומת השיחה (ר' מוצג שה/36) עסקה אף היא בבקשה לקבלת פטור מניכוי מס במקור (ר' עמ' 972 לפרו'). משכך, התובעת לא הצליחה לסתור עדותו של עו"ד אקוניס ו/או להוכיח כי יש לראות בסיוע שניתן על ידו כמתן ייעוץ מס או כתכנון מס. ברי, אפוא, כי התובעת לא יכולה הייתה "להסתמך" על ייעוץ זה בהתייחס לשאלה אם היא תחויב במס אם לאו בגין הזרמת הכספים מהחברה האנגלית לטובת השקעה בהון מניות המיועדת, בין היתר, לתשלום פיצויי הפיטורין לעובדיה.
--- סוף עמוד 61 ---
202. יתר על כן: מקובלת עלי טענת ש. הורוביץ, הנסמכת על פסיקת בית המשפט העליון בעניין גיאות, לפיה בכל הקשור לקביעת חובת הזהירות הנדרשת מעורך דין יש להבחין בין מקרה בו תפקידו של עורך הדין מתמצה בייעוץ, לבין עורך דין המנהל מגעים למען לקוח, כאשר במקרה האחרון קיימת חובת זהירות מוגברת יותר מאשר במקרה הראשון (ר' עניין גיאות, בפס' 54). במקרה הנוכחי, מר אנקול ציין בחקירתו בפני הפשמ"ג כי הוא ניהל את המו"מ מול החברה האנגלית והתייעץ לשם כך עם רו"ח ענווה ועם מנהלי הבנק. מר אנקול אף ציין כי הוא ביצע בעצמו הערכת שווי כלכלית לתובעת, כמי שהוא בוגר מנהל עסקים ובעל רקע חשבונאי (מוצג שה/50, עמ' 25). מבחינת החברה האנגלית, התנהלותה מול ש. הורוביץ מלמדת אף היא על כך שמתווה העסקה סוכם בין הצדדים להסכם המכר ללא מעורבותה של ש. הורוביץ. כך לדוגמה, במכתב מיום 12.5.2000 ששלח מר דייויס לעו"ד בלוך צוין כי התקיימה פגישה פרודוקטיבית בין החברה האנגלית לבין מר אנקול, ומר דייויס מציין כי זו הדרך למסירת הוראות חדשות הנדרשות להכנת נוסח מעודכן של הסכם המכר "The best way of giving you the new instructions…" (מוצג שה/12). בהמשך לכך, בטיוטה שנשלחה ביום 18.5.2000 ממר דייויס לעו"ד קוברסקי מופיעה לראשונה הערה בנוגע להחזר ההלוואה לחברה האחות על ידי החברה האנגלית (מוצג שה/14, ס' 4.7). יתר על כן: בטיוטה זו מופיעה הנחיה לעורכי הדין מטעמה של ש. הורוביץ להכניס להסכם המכר סעיף שיפוי בנוגע לחבות במס הכנסה בגין פעולות התובעת עד לתום שנת המס 1999, למעט מקרים בהם החבות נוצרה בשל רמאות או עקב רשלנות של ההנהלה, ולמעט ביחס לחבות מס שנוצרה בשל אירועים שאירעו לאחר מועד חתימת הסכם המכר (מוצג שה/14, סעיף 1.4). מהתנהלות זו ניתן ללמוד כי בנושאים המצויים בליבו של הסכם המכר, לרבות בשאלת החבות במס, נתנה החברה האנגלית הנחיות ל-ש. הורוביץ, מבלי ש-ש. הורוביץ היתה מעורבת במישרין במו"מ שנוהל ע"י החברה האנגלית עם מר אנקול. בהמשך לכך, רצוי לציין כי מעיון במכתב מיום 30.5.2000 ששלח מר פורטר לעו"ד קוברסקי עולה כי הייתה זו החברה האנגלית שבחרה, מסיבותיה שלה, בשימוש בהשקעה בהון מניות של התובעת, ולא בדרך של הנפקת שטר הון (ר' מוצג שה/26).