206. לסיכומו של חלק זה: מצאתי לדחות כל טענות התובעת, לרבות בכל הקשור לקיומה של חובת זהירות מצדה של סומך חייקין כלפיה מתוקף היותה של סומך חייקין משרד רו"ח מבקר של התובעת ו/או משרד רו"ח שייעץ לחברה האנגלית בכל הקשור בהסכם המכר.
בנוסף, מצאתי לדחות כל טענות התובעת כלפי ש. הורוביץ, לרבות בכל הקשור לקיומם של יחסי עו"ד-לקוח בין ש. הורוביץ לבין התובעת ביחס להסכם המכר, וזאת – הן ביחס לטענתה בדבר היותה בגדר "לקוח קבוע" של ש. הורוביץ, והן לגבי טענתה בדבר הסתמכותה הנטענת כביכול על השירות המשפטי שניתן על ידי ש. הורוביץ לחברה האנגלית.
207. משלא מצאתי כי הנתבעות היו חייבות בחובת זהירות כלפי התובעת בכל הקשור בהסכם המכר, מתייתר, לכאורה, הצורך להמשיך ולדון בטענותיה הנוספות של התובעת. עם זאת, וכפי שיפורט להלן, מצאתי כי גם אם אכן ניתן לבסס קיומה של חובת זהירות מצד הנתבעות כלפי התובעת – הרי שהתובעת לא הוכיחה התקיימותם של כל יתר היסודות הנדרשים על מנת שתצלח בתביעתה. ביסודות אלו אדון להלן.
ב. האם הנתבעות התרשלו?
208. לשיטת התובעת, על הנתבעות מתוקף היותן שומרי הסף של התובעת, הוטלה החובה למנוע חיובה של התובעת בתשלום מס הכנסה בגין הקצאת המניות לחברה האנגלית בתמורה
--- סוף עמוד 63 ---
לכספים שהוזרמו על ידה לתובעת. לגרסת התובעת, מצופה היה כי מכוח חובה זו תזהרנה הנתבעות את התובעת מפני אירוע המס הצפוי לה עקב ביצוע הקצאות המניות במועדים בהם הן בוצעו. התובעת מוסיפה וטוענת כי רו"ח רובין, המומחה מטעם ש. הורוביץ, אישר בחקירתו על חוות דעתו כי לו הוא היה משמש כרואה החשבון של התובעת או כיועץ שלה הוא היה מזהיר אותה מהשלכות המס הצפויות מהקצאות מניות התובעת לחברה האנגלית כנגד הזרמת הכספים מהחברה האנגלית לתובעת.
209. התובעת מוסיפה וטוענת כי על הנתבעות הוטל למצוא את הדרך הזולה ביותר למימון פירעון ההלוואה וההוצאות של התובעת. לטענתה, החלופה הטובה ביותר לשם כך הייתה שימוש בשטר הון. לשיטת התובעת, גם רו"ח סקרדר, בפגישתו עם מר אנקול ועם גב' קנופף, טען כי חלופה זו הינה החלופה הטובה ביותר. מאידך, עו"ד קוברסקי ציין במכתבו מיום 30.5.2000 כי הקצאת הון המניות היא החלופה הפשוטה והנוחה יותר מבחינת החברה הרוכשת. התובעת מצדה טוענת כי השימוש בשטר ההון היה מותיר לה מרחב תמרון גדול יותר ביחס לטענות שהיא יכלה לטעון כנגד טענות פקיד השומה נגדה. יתר על כן: לטענת התובעת, השימוש בשטר ההון היווה גם חלופה עדיפה נוכח עיתוי ההשקעה של החברה האנגלית בהון המניות של התובעת, דהיינו – לאחר שהחברה האנגלית כבר מכרה את מניות התובעת שהוחזקו על ידה לחברה הרוכשת. לטענת התובעת, עדותו של רו"ח סקרדר במסגרת ערעורי המס שהגישו מר אנקול והתובעת - מחזקת גרסתה זו.