51. כנסיבה מחמירה יש לציין את העובדה שהחברה המשיכה לרכוש סחורה ולמשוך שיקים, אף כשהייתה על סף קריסה. מכרטיס הנהלת חשבונות של התובעת (נספח 6 לתצהירי עדות ראשית של התובעת) עולה כי החברה הוציאה שיקים לפקודת התובעת לקראת סוף חודש יולי 2017, כאשר החברה קרסה באוגוסט 2017. הוצאת שיקים כאמור היא בגדר מצג כי ביכולת החברה לפרוע את השיקים, בין אם הנתבע חתם על השיקים באופן אישי ובין אם לאו. ראה, ע"א (ח"י) 2782/04 נצר חברה לסחר בע"מ נ נבואני סאלח [פורסם בנבו].
52. נוכח האמור לעיל, אני סבורה כי המקרה הנדון הינו בגדר המקרים החריגים שבהם צודק ונכון בנסיבות העניין להרים את מסך ההתאגדות ולייחס את חובות החברה לנתבע.
סוף דבר
53. לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת, ואני קובעת כי יש להרים את מסך ההתאגדות ולייחס לחברה החדשה ולנתבע את חובות החברה, כך ששלושת הנתבעים חבים ביחד ולחוד בסכום החוב של החברה.
54. לעניין סכום החוב, התובעת צירפה לכתב התביעה כרטסת הנהלת חשבונות להוכחת גובה החוב של החברה, העומד על סך 86,393 ₪. כמו כן, התובעת צירפה לתצהירי עדות ראשית מסמך בגין העברת כספים בתאריך 24.8.17 בסך של 5,630 ₪. סכום זה לא נוכה מכרטסת הנהלת החשבונות, ויש לנכותו.
55. לפיכך, אני פוסקת כי על שלושת הנתבעים לשלם, ביחד ולחוד, לתובעת סכום של 80,763 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה – 6.12.17, ועד התשלום בפועל.
56. בנוסף, על הנתבעים לשלם לתובעת הוצאות בסך של 9000 ₪.
57. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, י"ד תשרי תש"פ, 13 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.
דלית ורד