פסק דין
לפניי מונחת תביעה כספית בסך של 86,393 ₪ שעילתה הרמת מסך ההתאגדות וכן הטלת אחריות אישית על הנתבע 2 לתשלום חובותיה של החברה שבבעלותו.
הצדדים
1. התובעת הינה חברה העוסקת בתחום של ייבוא ושיווק טונרים, ראשי דיו ומדפסות במועד הרלוונטי לתביעה זו.
2. הנתבעת 1 היא דולב מיכון משרדי בע"מ (להלן: "החברה). חברה זו עסקה בהפצת ציוד למדפסות ורכשה מהתובעת ציוד.
3. הנתבע 2 הינו בעל המניות והמנהל הן של החברה והן של הנתבעת 3. הנתבע 2 (להלן: הנתבע") הינו בעל המניות יחיד המחזיק בכל המניות של החברות הנתבעות (למעט מניה רגילה אחת בחברה).
4. הנתבעת 3 היא דולב מיכון משרדי ל.ד בע"מ (להלן: "החברה החדשה"). החברה עוסקת בהפצת ציוד למדפסות.
רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים
5. התובעת העוסקת בתחום של ייבוא ושיווק טונרים, ראשי דיו ומדפסות, ניהלה החל מסוף שנת 2015 קשרי מסחר עם החברה. התובעת טענה בכתב התביעה כי החל ממרץ 2017 ועד אוגוסט 2017 היא סיפקה לחברה סחורה בסך של 86,393 ₪. על פי תנאי התשלום המקובלים בין שתי החברות, התשלום בגין הסחורה מתבצע בשוטף + 120 מיום הוצאת החשבונית.
6. במהלך חודש אוגוסט 2017 שלוש המחאות אשר ניתנו לתובעת הוחזרו על ידי הבנק, כאשר חשבון הבנק של החברה עוקל ובהמשך הוגבל.
7. התובעת פנתה מספר פעמים לעובדים של החברה ובפרט לנתבע , זאת במטרה לגבות את החוב, תוך כדי שנתבע מבטיח לה כי החוב ישולם לשיעורין. בהמשך, מנכ"ל התובעת (מר ניסים יעקב) ומנהל המכירות מר ניר הרשקוביץ (להלן: "ניר") נפגשו ביום 7.11.17 עם הנתבע אשר הבטיח להם כי ישולם החוב בגין הסחורה שסופקה כאמור, אולם הבהיר באותה נשימה כי החברה נקלעה לקשיים כלכליים וחדלה לפעול וכי עליו לפרוש את החוב לתשלומים של 5000 ₪ לערך. הנתבע סרב למסור שיקים לפירעון החוב וטען כי כיום הוא מתנהל בעיקר באמצעות העברות בנקאיות, כל זאת עקב כך שהוא מנוע מלבצע משיכת יתר בחשבון הבנק של החברה החדשה. (ראו, תמלול הקלטת שיחה שבין הנתבע למנכ"ל התובעת מיום 07.11.17 המצורף כנספח לתצהיר עדות ראשית של ניר, עמ' 3 שורות 18-20, עמ' 4 שורות 7-9, עמ' 18, שורות 1-6).
8. לטענת התובעת, הנתבע נהג בחוסר תום לב מובהק כאשר הבטיח הבטחות שווא להסדרת החוב, אך נמנע מלשתף את התובעת כי בד בבד להבטחות אלה הוא פועל להקמת חברה חדשה אשר תעסוק באותו תחום כמו החברה (שיווק מוצרים למדפסות), וכי כוונתו להסיט את פעילות החברה אל החברה החדשה.
9. מבירורים שערכה התובעת, החברה והחברה החדשה הן חברות זהות לחלוטין: ראשית, השם של שתי החברות כמעט זהה. שנית, הנתבע הוא בעל המניות היחיד, המנהל והרוח החיה של שתי החברות. שלישית, העיסוק של שתי החברות זהה, קרי שתיהן עוסקות בשיווק מוצרים למדפסות. רביעית, העובדים זהים, וקהל הלקוחות של החברות זהה. חמישית, מיקום פעילות ומספר הטלפון של שתי החברות זהה, שישית, התובעת שכרה שירותים של חוקרת פרטית אשר יצרה קשר עם החברה החדשה לצורך קבלת הצעת מחיר עבור אספקת טונר. הצעת המחיר התקבלה על נייר מכתבים של החברה הישנה בעוד שהישות החתומה על הצעת המחיר היא החברה החדשה.
10. עוד התברר לתובעת כי הנתבע מנהל חשבון בנק על שם החברה החדשה, אשר באמצעותו מבוצעים תשלומים לספקים ספציפיים הממשיכים לספק לו סחורה (אך נמנע מלשלם לתובעת, שהפסיקה לספק סחורה). בנוסף, הנתבע מפקיד את כספי לקוחות החברה הישנה לחשבון הבנק של החברה החדשה, קרי, מרוקן מתוכן את החברה מנכסיה, ומותיר את התובעת אל מול שוקת שבורה, ללא יכולת לגבות את החוב.
11. כמו כן, מבדיקה שנערכה בהנהלת החשבונות של התובעת, התברר כי ביום 24.8.17 התובעת קיבלה תשלום בסך של 5,630 ₪ מהחברה החדשה בגין אספקת סחורה שבוצעה לחברה. בנוסף, ביום 26.10.17 התובעת קיבלה תשלום נוסף בסך 2,000 ₪ מחשבון החברה החדשה עבור אספקה שבוצעה בעבר לחברה.
12. לאור הזהות המוחלטת בין שתי החברות, ולאור האינדיקציות שצוינו לעיל, יש להגיע למסקנה כי הנתבע הסיט את כל פעילות של החברה אל החברה החדשה, וכי החברה החדשה נכנסה בנעלי החברה. לפיכך, יש להרים את מסך ההתאגדות ולייחס לחברה החדשה את חוב החברה.
13. לא זו אף זו, לגישת התובעת יש צורך להטיל אחריות אישית על הנתבע או להרים את מסך ההתאגדות ולייחס לו את חובות החברה. הנתבע עשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת, ונהג בחוסר תום לב קיצוני. המטרה לשמה הקים את החברה החדשה הינה לצורך התחמקות מתשלום לנושים, הברחת נכסים והעדפת נושים. לגישת התובעת, הנתבע העלים ממנה עובדות מהותיות אודות הקמת החברה החדשה וזאת על מנת שהתובעת תמשיך באספקת הסחורה.
14. התובעת טענה לעשיית עושר ולא במשפט. הנתבעים התעשרו על חשבונה בכך שנטלו לידיהם את הסחורה שהיא סיפקה להם, מכרו אותה לצדדים שלישים וכעת נמנעים מלשלם את החוב.
15. מנגד, טען הנתבע כי לא התקשר באופן אישי עם התובעת וכי אין ביניהם כל קשר משפטי. החברה היא אישיות משפטית נפרדת לכל דבר ועניין, ולכן חובותיה הם שלה בלבד. הנתבע הוסיף כי הרמת מסך ההתאגדות וייחוס חובות החברה לבעל המניות תיעשה במקרים חריגים בלבד, שבהם נעשה שימוש פסול באישיות המשפטית הנפרדת.
16. במקרה שלפנינו לא נעשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות. החברה החדשה לא הוקמה מתוך מטרה להונות את התובעת. הנתבע מסר בתצהירו כי נאלץ להפסיק את פעילות החברה עקב קשיים כלכליים והגבלת חשבון הבנק, ובהתאם נאלץ להקים את החברה החדשה.
17. בנוסף, הצהיר כי לא הבריח כל רכוש של החברה, ולכן אין לתובעת זכות לתבוע אותו או את החברה החדשה. אין בעובדה שהנתבע הקים חברה נוספת, כשלעצמה, כדי להצביע על מעשה פסול המצדיק הרמת מסך או הטלת אחריות אישית.
18. זאת ועוד, הנתבע פעל במסגרת תפקידו כמנהל סביר, ביושר, הגינות ושקיפות. התובעת ידעה כי החברה הישנה נמצאת בקשיים כלכליים ולכן אין להטיל עליו אחריות אישית.
19. במהלך דיון ההוכחות, מטעם התובעת נחקרו מנכ"ל התובעת, ניר והחוקרת הפרטית (גב' מירב פטל) ומטעם הנתבעים נחקר הנתבע.
20. יודגש כי אין חולק שסחורה בסכום הנטען סופקה לחברה, וכי החברה הפסיקה לפעול. אין גם חולק כי בגין אספקת הסחורה החברה מסרה לתובעת המחאות בסכום כולל של 59,140 ₪, אשר חוללו.
דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית - הרמת מסך ההתאגדות
21. חברה היא אישיות משפטית נפרדת הכשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופייה וטבעה כגוף מאוגד וזאת בהתאם לסעיף 4 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").
22. עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת הינו עיקרון יסוד בדיני החברות שלפיו לחברה אישיות משפטית נפרדת ועצמאית. משמעות הדבר היא שקיימת הפרדה בין "כיס העושר" של החברה לבין "כיס העושר" של בעלי המניות המקימים את החברה. בהתאם לכך, הכלל הוא כי חובות הרובצים על חברה פלונית הם חובותיה בלבד, ואין לחייב בגינם את בעלי מניותיה או חברות קשורות (ראה עת"מ (ת"א) 29544-02-16 אריה כהן נ' משרד הביטחון, [פורסם בנבו] עמ' 20 (02.07.18) (להלן: "פרשת אריה כהן") ; אירית חביב-סגל, "דיני חברות", (כרך א', 2007) פרק א': כללי (להלן: חביב-סגל, חברות)).
23. הכרתה של מערכת המשפט בקיומה של חברה כאישיות משפטית נפרדת, פתחה פתח לניצול לרעה של עיקרון זה, תוך הסתתרות מאחורי מסך ההתאגדות על מנת להתחמק מהתחייבויות שניטלו כדין. על מנת למנוע את התופעות השליליות העשויות לנבוע מהאישיות המשפטית הנפרדת, התפתחה דוקטרינת הרמת מסך המאפשרת לבית המשפט במקרים חריגים להתעלם מהאישיות המשפטית הנפרדת (פרק ו' חביב-סגל, חברות). משמעותה של דוקטרינת הרמת מסך היא הרחבת מעגל היריבויות וכרסום בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת. כלומר, הרמת מסך מבטלת את ההפרדה בין "כיס העושר" של החברה ל"כיס העושר" של בעלי המניות, ונושי החברה יכולים להיפרע את החובות כלפיהם מבעלי המניות. לפיכך, ההחלטה להרים את מסך ההתאגדות יוצרת יריבות חדשה בין נושי החברה לבין בעלי המניות. (ראו גם, ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון, [פורסם בנבו] עמ' 32 (22.01.15) (להלן: "פרשת מרכז העיר אשדוד").
24. דוקטרינת הרמת מסך עוגנה בחקיקה (סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999). בשנת 2005 נכנס לתוקף תיקון מס' 3 לחוק החברות (חוק החברות (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005, ס"ח, 238 (להלן: "תיקון מס' 3") אשר שינה, בין היתר, את נוסחו של סעיף 6 המסדיר את דוקטרינת הרמת מסך.
25. לאחר תיקון מס' 3 לחוק החברות, המחוקק צמצם את המקרים בהם בית משפט ירים את מסך ההתאגדות וייחס את חובות החברה לבעלי המניות (ראה, ה"פ (ת"א) 5792-06-15 Kasa Tedros נ' שכון דן - אוכל איטלקי בע"מ, [פורסם בנבו] עמ' 2 (26.7.16) (להלן: "פרשת אוכל איטלקי"); חביב-סגל, חברות עמ' 286).
26. להלן נוסח סעיף 6 (א) לחוק החברות, תשנ"ט-1999 לאחר תיקון מס' 3 (להלן: "חוק החברות")
6. (א)(1) "בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,
ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה 1(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון בפניו.
(ג) בית המשפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א)."
27. על מנת שבית המשפט ירים את מסך ההתאגדות צריכים להתקיים מספר תנאים מצטברים: ראשית, התקיימות אחת העילות המפורטות בסעיף 6 לחוק החברות, קרי, שהשימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נעשה כדי להונות אדם, או לקפח נושה של החברה או באופן הפוגע בתכלית החברה, ותוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה. שנית, צודק ונכון בנסיבות העניין להרים את מסך ההתאגדות כמבחן מצטבר לאחת העילות. שלישית, בית המשפט ירים את מסך ההתאגדות נגד בעלי מניות אקטיביים בלבד. כלומר, במקרים שבהם שיעור אחזקותיו של בעל המניות אינו מאפשר לו פיקוח אפקטיבי על פעולות החברה, לא יהיה זה צודק ונכון להרים את מסך ההתאגדות כנגדו. זאת לעומת בעלי מניות שליטה או בעלי מניות הנהנים מהשפעה משמעותית על קבלת ההחלטות בחברה. רביעית, נוספה הדרישה ליסוד נפשי של ידיעה או עצימת עיניים. כלומר, רק בעלי מניות המעורבים באופן פעיל בפעילות האסורה ומודעים לה עלולים להימצא אחראים באחריות אישית לחובות החברה (חביב-סגל, חברות עמ' 320; פרשת אריה כהן עמ' 28).
28. המלומדת חביב סגל מציינת כי כיום נטילת סיכונים עסקיים תצדיק את הרמת המסך רק כאשר אין לאותם סיכונים כל בסיס עסקי ממשי, ואולם אין בכך כדי לצמצם מאחריותו האישית של בעל המניות כאשר זה ממשיך להפעיל את העסק ואף להוציא שיקים לספקיו, מבלי לגלות לאותם ספקים על הקשיים הפיננסיים, וכאשר קיימת רמת וודאות גבוה יחסית שהחברה לא תוכל לעמוד עוד בפירעון התחייבויותיה (עמ' 322).
29. כשם שניתן להרים את מסך ההתאגדות בין החברה לבעלי המניות, כך ניתן להרים את מסך ההתאגדות בין שתי חברות קשורות. משמעות הדבר כי בית משפט מתעלם מן ההפרדה שבין הישויות ורואה בהן ישות כלכלית אחת, ועל ידי כך מחייב את האחת בחובותיה של האחרת. על מנת שבית המשפט ירים את מסך ההתאגדות בין שתי חברות, יש צורך להוכיח קיומה של יחידה עסקית או כלכלית אחת , וכדברי כבוד השופט דנציגר בע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון [פורסם בנבו] : "על מנת להצדיק בנסיבות העניין את השימוש בסעד הקיצוני של הרמת מסך בין החברות לבין בעלי מניותיהן, האחים קחטן, היה על המשיבים להוכיח לא רק ניהול אדמיניסטרטיבי משותף של החברות ב"קבוצת קחטן" אלא גם התנהלות משותפת מבחינה כלכלית ומהותית, אשר במסגרתה אין הפרדה מהותית בין החברות השונות בקבוצה ואין לאישיות המשפטית הנפרדת של כל חברה וחברה בקבוצה שום חשיבות".
ראה גם, ע"א (חי') 20679-03-10 ג.י.חומרי בניין והובלות מנוף בע"מ נ' קיבוץ בית אלפא מחצבות בע"מ, [פורסם בנבו] עמ' 15-16 (26.3.12) ; ע"א 8472/96 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י נ' מושב שיתופי מולדת, פ"ד נא(1) 61, 65 (1997)/
30. בנוסף, בית משפט ירים את מסך ההתאגדות כאשר יזם מקים חברות שונות ללא כל צידוק כלכלי להפרדה ביניהן, אלא רק על מנת ליצור חיץ בין משאביהן של החברות השונות, תוך שימוש לרעה במסך ההתאגדות (חביב-סגל, חברות עמ' 340). ב-רע"א 510/00 ח. רשף קבלנים (1990) בע"מ נ' ענבר, פ''ד נד(2)712 נקבע כי יש להרים את מסך ההתאגדות בין חברות הנמצאות בבעלות זהה, כאשר לא נמצא להן רציונל כלכלי אמיתי לבד מהרצון להיעזר במסגרתן המשפטית כדי לכלכל את תשלומי החובות לנושים.
31. מסך ההתאגדות שבין שתי חברות יורם גם במקרה שבו הוכח זהות מוחלטת ביניהן, כאשר פעילות חברה אחת הועתקה לחברה אחרת במטרה להבריח נכסים, להתחמק מתשלום חובות ולהונות נושים. ראה, בר"ע (ת"א) 2417/05 גל יעד בע"מ נ' ט.א. מכונות מזון וקידוד בע"מ [פורסם בנבו].