טענות הנתבעים 3-4:
25. טענות הנתבעים 3-4 פורטו בתצהיר שהוגש על ידי הנתבע 4 (להלן: "אביה").
26. לטענת אביה, הוא חתם על הערבות נשוא התביעה כחלק ממערכת ההסכמים שבין הצדדים, שאחת מהן היתה כי פרידמן יצמצם את חוב החברה לתובע באמצעות הפקדה של 40,000 ₪ לחשבון שתבוצע קודם לחתימת אביה על ערבות לתובע.
27. ההפקדה של 40,000 ש"ח לא בוצעה בטרם חתימת אביה על הערבות.
28. הבנק לא המציא לאביה את המסמכים הנדרשים לצורך הגנתו.
29. כחלק מההסכמות בין אביה לפרידמן, הסכים אביה לערוב לחלק מהתחייבויות החברה כלפי הבנק בכפוף למילוי התחייבויותיו של פרידמן ובכפוף לנכונות המצגים שהציג כלפי אביה. לטענת אביה, מנהל סניף התובע, מר זיכל, ידע והסכים לכך.
30. אביה לא הסכים כי אם תתפוצץ העסקה הוא יישאר כערב לחיובי החברה, ולפיכך לאור הפרת ההסכם על ידי פרידמן ופיצוץ העסקה בטלה גם ערבותו של אביה לחיוב.
31. לטענת אביה, הוא הסכים לערוב להתחייבויות החברה כלפי הבנק אף ורק כערב נוסף, ולא כערב בודד.
32. בעת שאביה הצטרף כערב להלוואה, הוא הסתמך על מצגים שהוצגו לו באשר למצב החברה, כאשר התברר לו בדיעבד שמצגים אלו היו שונים ממצב הדברים בפועל וכאשר לא גולה לאביה גובה חובה של החברה.
33. עוד טוען אביה כי סכום החוב שגוי.
דיון והכרעה:
34. נגד הנתבעת 1 ניתן פסק דין בהעדר הגנה ביום 5.4.16.
35. הנתבעים 3-4 הגישו בקשת רשות להתגונן משותפת, אולם בתצהיר שתמך בבקשה לא הועלתה כל טענת הגנה המתייחסת לנתבע 3 (ודים). זאת ועוד, הנתבעים 3-4 לא הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם. בקשת באת כוחם להגיש תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע 4, (להלן: "אביה") שהועלתה רק בבוקר דיון ההוכחות, ובקשתה להסתמך על התצהיר שצורף לבקשת הרשות להתגונן כתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע 3 (למרות שלא היה בו דבר לזכות הנתבע 3), נדחו שתיהן על ידי טרם שמיעת ההוכחות ביום 15.9.19. עוד יש לציין, כי הנתבע 3 לא טרח להתייצב לישיבת ההוכחות.
36. לפיכך, אפוא, אין כל גרסה עובדתית מטעם הנתבעים 3-4 כאשר גם בסיכומי ב"כ הנתבעים 3-4 לא הועלתה על ידה כל טענה בעניין הנתבע 3, וטענותיה התמקדו בטיעונים הקשורים להגנת הנתבע 4, אביה.
37. אשר על כן, זכאי הבנק התובע ליטול פסק דין נגד הנתבע 3 לפי כתב התביעה.
התביעה נגד הנתבע 2, פרידמן:
38. פרידמן מעלה שתי טענות עיקריות:
38.1. הטענה לפיה בהתאם למוסכם בינו ובין הבנק, באמצעות זיכל, הוא שוחרר מערבותו כלפי הבנק, כאשר כספי ההלוואה הופקדו לחשבון החברה וחשבון העו"ש שלה אופס. לטענתו, בהתאם למוסכם בינו לבין הבנק, מרגע זה ואילך מי שחייב כלפי הבנק הינם הנתבעים 3-4 והחברה שבשליטתם - והם בלבד.
38.2. טענה נוספת של פרידמן הינה זו, לפיה ההלוואה ניתנה ע"י התובע לחברה שלא כדין, דהיינו, מבלי להחתים את החברה על הסכם הלוואה ומבלי לדרוש פרוטוקול מהחברה.
39. לדברי פרידמן בתצהיר העדות הראשית מטעמו, בפגישה שנערכה בבנק ביום 16.9.14, בהשתתפותו ובהשתתפות מנהל הסניף מר זיכל וכן בהשתתפות הנתבעים 3-4, הודיעו הנתבעים 3-4 לזיכל, כי הם מחליפים את פרידמן בחברה. לדברי פרידמן, זיכל אמר לו כי הוא יהיה משוחרר מכל התחייבויותיו וערבותו לחוב החברה ברגע שחשבון החברה (העו"ש) מתאפס.
40. לטענת פרידמן, הוא הקליט את הישיבה האמורה אולם באופן תמוה ההקלטה או תמלולה לא הוגשו לבית המשפט.
41. מושכלות יסוד של דיני הראיות המה, כי הימנעות בעל דין מהצגת ראיה פועלת לחובת אותו בעל דין. בע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני (פורסם בנבו, מיום 15.5.80) נקבע:
"...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה".
42. משפרידמן לא הגיש כראיה את ההקלטה או את תימלולה, למרות שלטענתו היה בהן כדי לתמוך בגירסתו, הרי מחדל זה פועל נגדו ובמיוחד כשמדובר בראייה משמעותית ביותר היכולה לתמוך בטענה העיקרית של הגנתו.
41. יש להדגיש, כי פרידמן לא חלק על ערבותו לחוב החברה, הוא לא חלק על חתימתו ביום 20.3.12 ביחד עם הנתבע 3 על ערבות מתחדשת ללא הגבלה בסכום לחובות החברה (נספח 9 לתצהיר הבנק) ועל היותו "בעל עניין" בחברה, כך הוא לא חלק על נכונות פירוט חשבון החברה שצורף לתצהיר הבנק כנספח 6 וכן לא חלק על סכום החוב של החברה, למעט, בטענות סתמיות שהועלו בעלמא ושאין צורך להתייחס אליהן.
42. זיכל, מנהל הסניף, הצהיר ביחס לטענתו של מר פרידמן, כי מעולם לא הובטח ואושר לפרידמן כי ערבותו של אביה תחליף את ערבותו שלו. להיפך, לדברי זיכל הובהר לפרידמן, הן בעל פה והן בכתב, כעולה מנספח 12 למוצגי הבנק (הודעות דואר אלקטרוני) כי ערבותו של אביה מצטרפת לערבותם של פרידמן והנתבע 3 כחלק מתנאי הבנק לפריסת החוב באמצעות העמדת ההלוואה, וכי ערבותו של פרידמן תמשיך לעמוד בתוקפה ולחייבו עד לסילוק החוב.
43. בהודעת דוא"ל מיום 2.10.14 מהבנק לפרידמן נכתב:
"משה שלום ע"פ מה שסיכמנו אף אחד לא אמור להחליף אותך כערב ואתה אמור להישאר ערב לחוב עד לפירעונו המלא. הסכמנו לפריסה מסויימת לאחר הפקדה של 40 אש"ח ולאחר שאביה יצטרף כערב נוסף....."
44. ביום 27.10.14 נשלחה הודעת דוא"ל נוספת ע"י זיכל לפרידמן, ולפיה:
"משה
אביה הגיע לסניף היום בהיעדרי והשאיר את מכתב ה"אהבה" הרצ"ב המתאר את חווית הביקור...
אביה אינו החותם בחשבון אינו ערב לחשבון ואין לו כל קשר להיווצרות החוב. הוא אינו יכול לפעול בחשבון ובוודאי שלא להכתיב את ההסדרים בחשבון. אין בכוונתי להגיב או להתייחס למכתבו.
אנחנו כבר ב-26 לחודש וב-1.11 אני חייב להוציא את החשבון אל מח' הגביה של הבנק....."
45. ביום 2.12.14 נשלחה הודעת דוא"ל נוספת ע"י זיכל לפרידמן ולפיה:
"...לגבי הסרת ערבותך, כפי שהבהרתי לודים, כרגע זה מוקדם מידי ולא על הפרק. אני רוצה לראות שסעיפים 1-3 הנ"ל (בין היתר העמדת ההלוואה לחברה –הערה של ע.א.) מבוצעים במיידי ועוד שלושה –ארבעה חודשים ההלוואה נפרעת כסדרה, על מנת שניתן יהיה בכלל להעלות את הנושא.
ההיכרות עם ודים עד כה אינה AAA ... את אביה אני בכלל לא מכיר! אין לי שמץ של מושג מה האיתנות הפיננסית שלו .... איזה ביטחון ראוי הם יכולים להעמיד בתמורה להסרת ערבותך וכו..."
45. בעמ' 6 לפרוטוקול החל משורה 22, השיב זיכל:
"ש. מפנה למוצג 6 שלכם, דפי הבנק, תאשר לי שקודם להסכם ההלוואה החברה חבה לבנק סך של למעלה מ-180 אלף ₪, תעיין ותגיד לי מה הסכום. כמה החברה חבה לפני ההלוואה?
ת. לפי סכום ההלוואה. ההלוואה פרסה את כל סכום החוב של החברה.
שנהיה מדויקים, בוצע הסדר חוב לחוב בעייתי, נאספו כלל החובות של החברה, עו"ש, הלוואות שעמדו טרם פירעונם - כל החבות כונסה לסכום אחד שהגיע לסך 182 אלף ₪ שמהווה כינוס של כל החבויות בחשבון.
ש. שלאחריו, עבר החשבון ליתרת זכות?
ת. לא, שלילי. יתרת העו"ש עברה ליתרת זכות החשבון עמד בהלוואת הסדר ע"ס 182 אלף ₪, סכום שנובע מכל כלל החבויות שרוכזו לצורך ההסכם.
ש. אם אין חברה ולא אם. סי לקחה את הלוואה. זה יהיה נכון לומר משפטית ובנקאית שהחשבון של אם. סי עבר ליתרת חוץ, אם לוקחים את ההלוואה הזאת החוצה?
ת. לא מסכים. כי יתרת העו"ש עברה בעקבות ההלוואה ליתרה".
46. ובהמשך בעמ' 7 החל משורה 13 השיב זיכל:
"ש. תאשר לי שבמשרדך התנהלה ישיבה בהשתתפות אלחנן ומר פרידמן ובישיבה זו הם שיתפו אותך בהתקשרות ביניהם, שהם מעוניינים לשחרר את פרידמן מהתחייבויות החברה אם. סי. וחברת גרניט יקחו את אם. סי והתחייבויותיה?
ת. בינם לבין עצמם. אני לא יכול לאשר במדויק שמה ב"כ הנתבע 2 מצטט. אני יכול לאשר שרצונם בהסכם היה שאביה ודים יכנסו לכל חובות החברה במקום נתבע 2 והם קיבלו תשובה שלילית נחרצת שלי לכך הן במיילים והן בפגישה כולל כמופיע בתצהירו של הנתבע 2 שהוא מצטט אותי כמעט באופן מושלם. אבקש להתייחס למהות הדברים.
ש. הנתבע ציטט אותך במדויק, ואחד הציטוטים היה שאמרת לו, "אני לא יכול לשחרר אותך מערבות עד שחשבון אם. סי לא יהיה מאופס" ?
ת. דגש על החשבון. זה היה רוח הדברים בינינו.
ש. ככל שייקבע שהחשבון הזה אופס, היה למר פרידמן בסיס לסבור שהתקיים התנאי והוא יכול להשתחרר מערבותו?
ת. אני לא יכול להתייחס להבנתו של פרידמן את הדברים. בהחלט אם חשבון החברה היה מאופס וללא חוב לא הייתה נולדת התביעה הכספית כאן.
ש. תראה לי את המסמך שיוצרת את החבות של אם.סי להלוואה?
ת. מצורפים דפי החשבון לשנים שקדמו למועד פריסת ההלוואה להסדר הכוללים את כל חוב אשר נוצר. הסכם ההלוואה המופיע במוצג 7 אשר נערך לאחר דין ודברים בהסכמה בעל פה של כל הצדדים בתיק ומשלוח המסמך לחתימת החברה בפקס, פעולה שלא הושלמה על ידי החברה.
ש. לאיזה סעיף בתצהירך אתה מפנה שנשלח בפקס?
ת. מדובר היה בחוב בעייתי ושעמד לצאת לתביעה. הבנק בא להסדר עם החברה כדי לחזק את הביטחונות. ההלוואה פועלת לטובת החברה.
ש. דפי החשבון מעידים שנכנס כסף בפועל לחשבון החברה, נכון?
ת. הכסף עבר מחבות בשם א' לחבות בשם ב' - לא נכנס כסף".
46. העדפתי את גירסת הבנק על פני גירסתו של פרידמן. השתכנעתי כי בניגוד לטענתו של פרידמן, זיכל לא הסכים מעולם כי עצם העמדת הלוואה לחברה, והעברת יתרת החוב של החברה מחשבון העו"ש שאופס כתוצאה מהעמדת ההלוואה, לחשבון ההלוואה, תשחרר את פרידמן מערבותו לחברה, כל עוד לא נפרעה ההלוואה במלואה.
47. האמנתי לזיכל כי הבהיר לפרידמן מפורשות כי לא ישוחרר מערבותו בטרם יכוסה במלואו חובה של החברה לבנק, וכי זיכל לא היה מוכן לשקול את שחרור של פרידמן מערבותו בטרם יפרעו לפחות חלק מתשלומי ההלוואה כסדרם.
48. ביום 2.12.14 נשלחה כאמור לעיל הודעת דוא"ל (חלק ממוצג 12 לנספחי הבנק) ע"י זיכל לפרידמן ולפיה:"...לגבי הסרת ערבותך, כפי שהבהרתי לודים, כרגע זה מוקדם מידי ולא על הפרק. אני רוצה לראות שסעיפים 1-3 הנ"ל (בין היתר העמדת ההלוואה לחברה –הערה של ע.א.) מבוצעים במיידי ועוד שלושה –ארבעה חודשים ההלוואה נפרעת כסדרה, על מנת שניתן יהיה בכלל להעלות את הנושא".
49. שוכנעתי כי ההלוואה נועדה לפרוש את חוב החברה לבנק ולאפשר לה לפרוע אותו בתשלומים, כאשר עצם העמדת ההלוואה לא שיחררה את פרידמן מערבותו לחוב.
50. פרידמן ערב לכל חובות החברה בהתאם לחתימתו על ערבות מתחדשת ללא הגבלה בסכום (נספח 9 למוצגי הבנק), והוא לא הופטר מערבותו לחוב החברה ולא הובטח לו כי יופטר מערבותו כל עוד יש לחברה יתרת חוב, בין בחשבון ההלוואה ובין בחשבון העו"ש. יש להדגיש כי ההתכתבויות שבין הצדדים כפי שצוטטו לעיל תומכות בגירסת הבנק וסותרות את גירסתו של פרידמן.