79. מעיון מדוקדק בהוראות התיקון לחוק הכשרות עולה, כי אין בו כל הוראה מיוחדת לעניין מועד התחולה שלו, וודאי לא הוראה לפיה תחולתו היא בסטייה מן הכלל, ואין בו כל אינדיקציה שהיא ממנה ניתן ללמוד, כי תחולתו היא רטרוספקטיבית, דהיינו, בהקשר בו עסקינן, גם על ייפוי כוח שניתן קודם למועד התחולה שלו.
80. גם בהוראת סעיף 32 י לחוק הכשרות, עליה סומך האפוטרופוס לדין ידיו ואשר צוטטה לעיל, אין כדי להעיד, כי תחולתה היא רטרוספקטיבית.
81. שעה שכאמור, במועד כניסת התיקון לחוק הכשרות לתוקף, נגרעה כבר כשרותו של מ., לא ניתן, לדעתי, להחיל ההוראה האמורה על ייפוי הכוח. החוק יצר מצב וכלי משפטי חדש, אשר לא היה קיים במועד בו ניתן ייפוי הכוח ואף לא במועד בו נגרעה כשרותו של מ., ובהעדר הוראה אחרת בו, הרי שתחולתו היא אקטיבית עפ"י הכלל שנקבע מקדמת דנא והוא אחד מאבני היסוד בשיטתנו.
82. למעלה מן הצורך יוער, כי קבלת טענותיו של האפוטרופוס לדין אינה עולה בקנה אחד עם הרציונל שמאחורי התיקון לחוק הכשרות, ואף חותרת תחתיו.
83. מעיון בדברי ההסבר לתיקון לחוק הכשרות עולה, כי הרציונל אשר בבסיסו הוא דווקא שינוי הכלל הקבוע בסעיף 14 (א) לחוק השליחות, לפיו, כזכור, עם גריעת כשרותו של השולח, פוקעת השליחות. תכלית התיקון בכלל ובהקשר בו עסקינן בפרט, היא ליתן בידי אדם החירות להסמיך מראש ובטרם נגרעה כשרותו, אדם אחר שיפעל ויקבל החלטות הנוגעות לענייניו במקומו ובשמו לכשיאבד היכולת לעשות כן בעצמו: "מוצע בהצעת חוק זו לאפשר לאדם למנות מיופה כח אשר יוכל לפעול בענייניו של הממנה, באמצעות ייפוי כח מתמשך, כאשר אותו אדם כבר לא יהיה מסוגל להבין את משמעות מתן ייפוי הכח ומטרתו (להלן-חסר כשירות). על פי המוצע, יוכל אדם בזמן היותו כשיר ומסוגל לדאוג לענייניו, למנות מיופה כח שיפעל בענייניו, ייצגו ויקבל החלטות בשמו, במועד שבו יחדל להיות מסוגל להבין בעניין שלגביו נתן את ייפוי הכח המתמשך ולקבל החלטות בקשר אליו. ייפוי כח מתמשך לפי הצעת החוק ייכנס לתוקפו דווקא כאשר הממנה כבר לא יהיה מסוגל לקבל החלטות בעניין שלגביו ניתן ייפוי הכח המתמשך, להנחות את מיופה הכח ולפקח עליו באופן מושכל ככל שולח אחר (בענייני רכוש, כפי שיפורט להלן, הוא יוכל להיכנס לתוקף אף קודם לכן). מערכת הדינים שתחול על ייפוי כח היא מערכת דינים מיוחדת, שתחול בנוסף ולפעמים במקום דיני השליחות הרגילים, בשים לב למצב המיוחד שבו נמצא השולח, המצריך הגנה עליו לצד כיבוד רצונו והאוטונומיה שלו" (עמ' 4 לדברי ההסבר לתיקון מס' 18 לחוק הכשרות).
84. צא ולמד, כי דווקא הקביעה לפיה ייפוי הכוח יוותר בתוקף לאחר גריעת כשרותו של מ. מגשימה את התכלית החקיקתית שבבסיס התיקון לחוק הכשרות ומעניקה משקל של ממש לרצונו של מ. באשר הובע בבירור בעודו כשיר מבחינה משפטית ולאוטונומיה שלו ליתן הוראות בעניין ניהול החברה שבבעלותו. תוצאה זו יוצרת הרמוניה בין נסיבותיו המיוחדות של המקרה שלפנינו ובין הוראות הדין, הן חוק השליחות והן חוק הכשרות, וגם משום כך היא התוצאה המתחייבת.
85. למען הסר ספק מובהר, כי אין באמור משום קביעה כי ייפוי הכוח מהווה ייפוי כוח מתמשך או משום מתן הכשר להכרה בייפויי כוח שאינם עומדים בתנאים הקבועים בחוק הכשרות כייפויי כוח מתמשכים, והתוצאה אליה הגעתי רלוונטית לנסיבות המקרה דנא בלבד.