ראוי הוא שהמאסדרים הרלבנטיים, בראשות משרד התקשורת, תוך הוועצות ברשות לתחרות, ובגורמים רלבנטיים נוספים (כמו ארגוני צרכנים) ולאחר קיום שימוע כנדרש, יגבשו מדיניות ויעגנו אותה בלשון אחידה ברישיונות.
נוכח כלל האמור והמפורט לעיל, מסקנתי היא כי לא מתקיים גם התנאי הנוסף הקבוע בסעיף 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות הקובע כי: "תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין".
15. סוף דבר
משקבעתי כאמור לעיל כי לא מתקיימים התנאים שבסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות אני דוחה את כל בקשות האישור.
אשר להוצאות, החלטתי לא לעשות צו להוצאות משני טעמים.
הראשון, משום שהבקשות הוגשו לאחר שהמבקשים פנו למשרד התקשורת (או הסתמכו על פניות כאמור), שעמדתו, לפחות בחלק מהמקרים, הייתה כי התנהלות המשיבות אכן מהווה הפרת הוראות הרישיון. היינו, הייתה למבקשים סיבה להניח שאם המאסדר עצמו סבור כי מדובר בהפרת רישיון, הרי שיש סיכוי טוב לתובענות. ההכרעה כנגד המבקשים, נבעה, במידה רבה, מהתנהלות משרד התקשורת, ואין להטיל עליהם את האחריות לעניין זה.
שנית, מדובר בנושא חשוב ומורכב, שגם אם פסק הדין יתרום במשהו להסדרתו, תהיה זו תרומתם של הצדדים.
על כן, על אף שהבקשות נדחו, איני עושה צו להוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו.
ניתן והודע לצדדים היום, י"א כסלו תש"פ, 09 דצמבר 2019.
מיכל אגמון גונן