55. לא זו אף זו אלא שלא ניתן להתעלם כי הקטין מרגע לידתו, הכיר הן את התובעת והן את הנתבעת, וגדל יחד עימן, תחת אותה קורת גג. התובעת והנתבעת לקחו אותו, יחד או לחוד, למסגרות חינוכיות, לקופת חולים, לטיפת חלב, לפארקים, לפגישות משפחתיות וחברתיות וכו', הכל, כפי שמצופה מהורים מסורים ואחראים וכפי שהיו בנות הזוג לקטין באותם ימים.
56. לדידי, התוויתם של הסדרי שהות הדרגתיים – כל עוד הינם מיטביים- לא יכרסמו בעצם אימהותה של הנתבעת, שאין ספק כי הינה האם הביולוגית של הקטין. וממילא כפי שאין זמני שהות הנקבעים תדיר בין הורים ביולוגים, מיטיבים, "מכרסמים" בסמכות ההורית של מי מן ההורים.
57. אי קביעת זמני שהות מסוימים כבר בשלב זה - ובשים לב כי סבור אני, כדעת המומחים כולם, שיש בכך כדי להיטיב עם הקטין - עלול להביא למצב בו עת יסתיים ניהול ההליך, במועד עתידי לא ידוע, לא ניתן יהיה עוד לחדש את הקשר במידה שתיטיב עם הקטין וכפי הטובה אשר תצמח לו משמירתה של התובעת כהורה משמעותי בחייו, גם אם זה "הורה פסיכולוגי" וללא קשר גנטי.
58. לא ניתן, לא רצוי ואף לא ראוי, באבחה אחת (כפי שבפועל נעשה ע"י הנתבעת) לקרוע את הקטין מהמוכר והידוע לו, היינו, דמותה ונוכחותה של התובעת.
במעשה זה כשלעצמו, יש על פי "תאוריית ההתקשרות" אותה הזכרתי, כדי לפגוע בטובתו של הקטין, בביטחונו העצמי וביכולותיו הרגשיות העתידיות.
הנתבעת בחרה לגדל את בנה יחד עם התובעת, תחת אותה קורת גג, בשיתופיות מלאה, כאשר שתיהן מבצעות יחד את כל המטלות הנדרשות לגידול הקטין.
זו היתה הסכמתן, שעה שרכשו יחדיו את תרומת הזרע, פנו לטיפולים, ללידה ויצאו יחדיו מבית החולים עם בנם הקטין.
אין ספק בליבי כי ההסכמה אשר נוצרה עם השאיפה, הרצון והניסיון להרות, לא היתה סביבה של הפרדה הורית, אלא סביבה הסכמית של שותפות, שיתופיות והורות משותפת.
אין בכך כי החליטו בנות הזוג לסיים את מערכת היחסים ביניהן (מכל סיבה שהיא) כדי לקבוע כי אין זה לטובתו של הבן הקטין לשמר קשר עם התובעת, אשר ובמשך ארבע וחצי השנים הראשונות לחייו, תפקדה כאמו והיוותה דמות התקשרות עבורו.
59. כברת דרך משמעותית וראויה, עשו בני זוג מאותו מין, במאבקם אשר הניב פרי על הכרה בזכויות הוריות משותפות.
הצלחות אלו וההכרה שניתנה לבני זוג בני אותו מין גם בכל הקשור להורות, לקטינים ולמסגרות הוריות שונות ומגוונות, מסגרות הוריות שאינן "קלאסיות", מתבססת על מחויבות אשר חייבת להישמר תמיד, כשהדבר לטובת הקטינים, ובעיקר על ידי בני זוג מאותו מין גם ברגעי קושי ומשבר.