22. במהלך מערכת היחסים ביניהן, החליטו הן להביא ילד לעולם. בנות הזוג ניגשו יחד לייעוץ רפואי, כאשר התובעת מימנה את ההליך, לרבות את תרומת הזרע. מתרומה זו נותרו מספר מנות, כאשר הלך המחשבה של בנות הזוג היה, כי בעתיד תהרה התובעת מתרומה זו.
23. כאשר נולד הקטין, נרשמה התובעת בבית החולים כבת זוגה של האם, ונכנסה ללא הפרעה לתינוקיה. לאחר לידתו, הורי התובעת, אשר בביתם גרו הצדדים, לקחו חלק פעיל בגידול הקטין, ונהגו בו משל היו סבו וסבתו לכל דבר ועניין. גם המעגל החברתי שהקיף את הצדדים, ראה את התובעת כאמו של הקטין.
24. במהלך שנות חייו הראשונות, מימנה התובעת את מירב הוצאותיו של הקטין, לקחה אותו לרופאים ולחיסונים, והוא התחנך ושהה בגן הסמוך לבית הורי התובעת.
25. התובעת סבורה, כי התרחקותה של הנתבעת ממנה נובעת מלחץ משפחתי אשר הופעל עליה בין השאר נוכח בחירתה להתגורר עם התובעת (היינו, ניהול קשר חד מיני). מה גם, שבסמוך לפרידה הסכימה הנתבעת כי התובעת תפגוש בקטין, והבהירה לה כי היא רוצה לשמרה בחייו של הבן הקטין , אולם בהמשך שינתה הנתבעת את דעתה והפחיתה באופן דרסטי את מפגשי התובעת עם הקטין עד כדי ניתוקו המוחלט ממנה.
26. טובת הקטין מחייבת כי תינתן משמורת משותפת וחלוקה שווה של זמני השהות, לרבות בחגים ובחופשות.
טענות הנתבעת:
27. לתובעת אין כל זכות עמידה שכן היא אינה אמו של הקטין או האפוטרופוס שלו, ומשכך, אף אינה יכולה לדרוש הסדרי שהות עימו.
28. הנתבעת אפשרה, בסמוך לפרידה, מפגשים בין התובעת לקטין, אולם אלו הופסקו מאחר והיא סברה כי הדבר אינו מועיל לקטין, ואף מזיק לו, לאור התנהגותה הכוחנית והאובססיבית של התובעת. כשלכך, אף מתווסף ניסיון של התובעת להוציא את הקטין מהגן ללא רשותה של הנתבעת.
29. למעשה, הנתבעת נאלצה להפסיק את המפגשים עת הבינה כי נעשה ניסיון מצידה של התובעת, לפגוע במעמדה האימהי, לרבות פגיעה בקטין ובמצבו הרגשי. משכך, חזרה היא מהסכמתה לקיום מפגשים, ובשים לב כי אין בהסכמה שנתנה בעבר משום הענקת זכויות הוריות.
30. מצבו הרגשי והנפשי של הקטין השתפר עת הפסיקו המפגשים, ואין לחייב הנתבעת לגדל את בנה יחד עם התובעת, בניגוד לרצונה ולרצונו.
31. עת הרתה הנתבעת, הייתה היא בת 39, כאשר רצונה להרות נבע מגילה המתקדם ומרצונה להפוך לאם טרם יהא הדבר מאוחר מדי. רצון זה לא היה קשור למערכת היחסים עם התובעת, ולא בכדי – לא נישאו בנות הזוג. אמנם, מדובר בצדדים שניהלו מערכת יחסים ארוכה והדוקה ובמשך זמן רב, אולם אין בכך כדי להוכיח כי הבאת הילד לעולם נעשתה על מנת שיהיו לו 2 אימהות. כמו כן, אין בכך שהתובעת היתה לוקחת הקטין לביקורי רופאים, מממנת חלק מצרכיו ו/או לוקחת אותו לביקור אצל הוריה - על מנת לקבוע כי יש לה זכויות כלשהן, כלפי הקטין, עת נפרדו הצדדים.