--- סוף עמוד 52 ---
(סעיף קטן (ג)). סעיף 21 מוסיף כי גם אם הרשויות דבקו בגבייה הבלתי חוקית, כך שהתובענה הייצוגית נגדן אושרה לבסוף, לא ניתן לחייב אותן בהשבה "לגבי תקופה העולה על 24 החודשים שקדמו למועד שבו הוגשה הבקשה לאישור" (יצוין כי דיון נוסף בפרשנות שניתנה להסדר זה בעע"ם 7741/15 מנירב נ' רשות המיסים [פורסם בנבו] (22.10.2017) – ועל פיה, תקופת ההשבה מוגבלת ל-24 חודשים ותו לא – תלוי ועומד בפני בית משפט זה [דנ"ם 8626/17]).
"משפחה" נוספת של הגנות ייעודיות, מסמיכה את בית המשפט "להתחשב" בהשלכות שיהיו להחלטותיו על הרשויות ועל הציבור. על פי סעיף 8(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות –
"הוגשה בקשה לאישור נגד המדינה, רשות מרשויותיה, רשות מקומית או תאגיד שהוקם על פי דין ושוכנע בית המשפט כי עצם ניהול ההליך כתובענה ייצוגית צפוי לגרום נזק חמור לציבור הנזקק לשירותיו של הנתבע או לציבור בכללותו לעומת התועלת הצפויה מניהולו בדרך זו לחברי הקבוצה ולציבור, ולא ניתן למנוע את הנזק בדרך של אישור בשינויים כאמור בסעיף 13, רשאי בית המשפט להתחשב בכך בבואו להחליט אם לאשר תובענה ייצוגית".
סעיף 20(ד)(1) לחוק ממשיך בקו זה, ומסמיך את בית המשפט להתחשב בהשלכות הציבוריות בשלב פסיקת הפיצויים בתובענה ייצוגית שהוכרעה לטובת הקבוצה –
"הכריע בית המשפט לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, בתובענה ייצוגית, כולה או חלקה, שהוגשה נגד המדינה, רשות מרשויותיה, רשות מקומית או תאגיד שהוקם על פי דין, רשאי הוא, בבואו להחליט בדבר שיעור הפיצויים ואופן תשלום הפיצויים, להתחשב גם בנזק העלול להיגרם, בשל תשלום הפיצוי, שיעורו או אופן תשלומו, לנתבע, לציבור הנזקק לשירותי הנתבע או לציבור בכללותו לעומת התועלת הצפויה מכך לחברי הקבוצה או לציבור" (ההדגשה אינה במקור).
יוער כי הוראה דומה אינה נחוצה לגבי תביעות השבה, הואיל ו"הגנת התקציב" מעוגנת בהקשר זה בדין המהותי; ראו דנ"א 7398/09 עיריית ירושלים נ' שירותי בריאות כללית, [פורסם בנבו] פסקאות 46-54 לחוות דעתו של הנשיא א' גרוניס (14.4.2015) (להלן: עניין עיריית ירושלים).
--- סוף עמוד 53 ---
ההגנות המשתייכות למשפחה השנייה רחבות יותר במישור של עילות התביעה, והן יפות ביחס לכל תובענה ייצוגית נגד רשות. עם זאת – ואולי, דווקא משום כך (אם כי, פלינט ו-ויניצקי מציינים, בעמ' 565, כי מדובר בהגנות שמשמעותן המעשית מוטלת בספק) – הן ניתנות לקבוצה מצומצמת יותר: המדינה ורשויותיה, רשות מקומית, "או תאגיד שהוקם על פי דין". כלומר, גוף שאינו נמנה על רשויות המדינה יבוא בגדרי משפחת ההגנות הראשונה אם הוא "ממלא תפקיד ציבורי על פי דין" – דהיינו "שהמוטל עליו יבוא מן הדין ולא על דרך הסכם". לעומת זאת, ההגנות הנוספות יינתנו לו רק אם הוקם על פי דין, שכן "הדרישה היסודית היא כי גוף זה יהא יציר החוק ושסמכויותיו גם הן יינתנו לו בחוק" (עע"ם 6101/13 ימית א. בטחון (1998) בע"מ נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל, [פורסם בנבו] פסקה ח (23.2.2014)).