31. הנתבעת טענה כי עד לסוף שנת 2013 שולמו דמי חג על יסוד שכר הבסיס בלבד ללא עמלות ומשנת 2014 שולמו דמי החג בצירוף עמלות.
32. כך שלמעשה, אין מחלוקת בין הצדדים כי משנת 2014 שולמו לתובעת דמי חג בצירוף עמלות ואילו בשנת 2013 לא.
33. הנתבעת הראתה כי בדצמבר 2013 שילמה לתובעת הפרשים בגין דמי חג וטענה כי החישוב בוצע בהתאם לממוצע העמלות ברבע השנה שקדמה לחג ששולם. כך שולמו לתובעת בדצמבר 2013 סך 792 ₪ בגין הפרש עמלות בחג, ובנובמבר 2014 שולם לתובעת סך נוסף של 574.08 ₪ בגין עמלות בחג.
34. כאמור, הנתבעת טענה כי בשנת 2014 התחילה לשלם עמלות עבור ימי חג, התובעת לא טענה טענות לעניין הפרשים לשנת 2014 (ראה תחשיב התובעת בסיכומיה), עובדה המצביעה על כך כי אין צורך בהשלמת הפרשים לשנת 2014.
35. הנתבעת טענה כי ביצעה תחשיב בהתאם לממוצע העמלות של שלושת החודשים הקודמים לחג, ונראה כי תחשיב זה מדויק יותר שכן אין הגיון בתחשיב ממוצע של 12 החודשים בשנה לגביה יש לשלם דמי חגים, שכן חגים משולמים בשוטף ולא יעלה על הדעת כי כוונת המחוקק הייתה לבצע תחשיב ממוצע בתום השנה ולשלם לעובד רטרואקטיבית. כמו כן, התובעת בתחשיבה כלל לא מתייחסת לסכומים הנוספים ששולמו לה כהפרשי עמלות בחגים אלא טוענת בסיכומיה כי הנתבעת לא הראתה כיצד חישבה את תשלום דמי החגים ועל כן יש לזקוף את אי הבאת הגורם שביצע את התחשיב לחובתה. איני מקבלת טענה זו שכן הנטל להוכיח שהתשלום שבוצע אינו מכסה את הנדרש מוטל על כתפי התובעת. התובעת לא פירטה את תחשיבה ולא ציינה מדוע לא הפחיתה את הסכומים הנוספים ששולמו עבור הפרשי עמלות בחגים. לאור האמור, אני קובעת כי התובעת לא הוכיחה כי קיים הפרש בתשלום דמי חג, ועל כן תביעתה ברכיב זה נדחית.
סוף דבר
--- סוף עמוד 7 ---
36. הנתבעת תשלם לתובעת השלמת הפרשה לפנסיה בשיעור 1,616 ₪. סכום זה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 9.6.2014 ועד התשלום בפועל.
37. באשר להוצאות – לאור התוצאה אליה הגעתי ובהתחשב בכך שהנתבעת שילמה לתובעת הפרשים לאחר הגשת כתב התביעה אשר ייתרו את הרכיבים – השלמת פיצויי פיטורים והשלמת הודעה מוקדמת, לא מצאתי כי יש מקום לחיוב בהוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.
38. על פסק דין זה ניתן להגיש ערעור בזכות לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב תוך 15 ימים ממועד קבלתו.
ניתן היום, ט"ז ניסן תשע"ח, (01 אפריל 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.