פסק דין
בשנות הארבעים לחייהם מצטלבות דרכיהם של איש ואישה והם הופכים לבני זוג.
בעוד האישה רווקה, העושה את צעדיה הראשונים בארץ כגיורת וכעולה חדשה, האיש ישראלי וותיק, גרוש ואב לשלושה ילדים.
יחסיהם מתהדקים והם חולקים מגורים משותפים בדירתה השכורה של האישה ב....
עקב פערים במצבם הכלכלי והאישי מחליטים הם לערוך הסכם שיסדיר את ענייניהם הרכושיים.
השניים פונים לנוטריון, המנסח הסכם עבורם ומוכתר כ"הסכם ממון" ואף מאמתו בחתימתו.
בחלוף ארבע שנים לערך באים בני הזוג בברית הנישואין, ועושים כן כדת משה וישראל.
בני הזוג עוברים להתגורר בעיר ...., ובמועד כתיבתן של שורות אלו, הם מתגוררים עדיין יחדיו בדירה שנרכשה במהלכם של הנישואין, והזכויות בה רשומות על שם התובעת בלבד.
למרבה הצער, נקלעו נישואיהם של הצדדים למשבר חריף, והאישה הקדימה ופנתה לבית המשפט בתביעה לסילוק ידו של האיש מדירת המגורים, ולאחריה פנה אף הוא בתביעה כנגדה במסגרתה עתר לסעדים שונים הנסובים סביב ענייני רכוש.
מה יעלה בגורל הרכוש או הזכויות שנצברו ע"י הצדדים או מי מהם מאז הפכו בני זוג, והאם יש בעובדת נישואיהם זה לזה כדי להכריע, בנסיבות המקרה דנא, גורל זה – זוהי השאלה בה יעסוק פסק הדין שלפנינו.
רקע כללי
1. שני הליכים לפניי שהולדתם בתביעות הדדיות אשר הגישו הצדדים האחד כנגד משנהו.
התביעה הראשונה הוגשה ע"י בת הזוג, ולכן ולצורך הנוחות ופישוט הדברים, היא תיקרא להלן: "התובעת" ואילו בן הזוג ייקרא להלן: "הנתבע".
2. בין הצדדים נרקמה מערכת יחסים זוגית בהיות התובעת רווקה כבת 40 שנה, עולה חדשה מ...., ואילו הנתבע כבן 48 שנה, גרוש ואב לשלושה ילדים.
3. ביום 13.03.2001 חתמו הצדדים על הסכם אשר נערך בידי הנוטריון עו"ד ... (להלן: "ההסכם"), הוכתר כהסכם ממון ונקבע והוצהר בו, בין היתר, כי:
א- הצדדים הם ידועים בציבור המבקשים להסדיר במסגרתו את יחסי הממון ביניהם.
ב- להסכם יהא תוקף חוקי גם אם יינשאו הצדדים זה לזו בעתיד, ומכל מקום ואפילו לא יינשאו, יוותר ההסכם בתוקף לעד.
ג- הדירה אותה שכרה התובעת למגוריה, המיטלטלין המצויים בה, הרכב שהיה בכוונתה לרכוש אותה עת ומלוא זכויות הפנסיה אותן צברה או תצבור במקום העבודה שלה - כולם בבעלותה הבלעדית.
ד- כל צד יהא בעליהם של הכספים המוחזקים על שמו.
ה- לא תהא שותפות כספית בין הצדדים, וכל אחד מהם יעמיד כספים, לפי ראות עיניו, לטובת מימון הוצאות הבית המשותפות.
ו- מיום חתימת ההסכם כל רכוש שייצבר ויהא משותף ירשם בהתאם, וככל שלא ירשם ע"ש שני הצדדים, יהווה הדבר ראיה לכך שאין הוא רכוש משותף.
ז- הצדדים מבקשים לאשר ההסכם בבית המשפט, אך מצהירים, כי חתימתם עליו בפני נוטריון מהווה הסכמה סופית המחייבת אותם גם בהעדר האישור של בית המשפט.
4. בשנת 2005 נישאו הצדדים זה לזו בחופה וקידושין כדת משה וישראל.
5. ביום 17.07.2008 נרכשה דירה למגורי הצדדים ברח' ....(להלן: "הדירה הראשונה") תמורת הסך של 80,000$. הזכויות בה נרשמו ע"ש התובעת בלבד. הצדדים התגוררו בה בין השנים 2009 – 2015 וביום 26.01.2017 היא נמכרה לצד שלישי תמורת הסך של 930,000 ₪.
6. ביום 14.10.2012 נרכשה דירה נוספת ברח' .... (להלן: "הדירה השנייה") תמורת הסך של 440,000 ₪. גם הזכויות בה נרשמו ע"ש התובעת בלבד. דירה זו הושכרה לצד שלישי, וביום 28.06.2016 היא נמכרה תמורת הסך של 640,000 ₪.
7. ביום 08.06.2015 נרכשה דירה נוספת ברח' .... (להלן: "הדירה השלישית") תמורת הסך של 1,060,000 ₪. הזכויות בה נרכשו באמצעות הלוואת גישור שניטלה עד אשר תתקבל תמורת המכר בגין הדירות הראשונה והשנייה ובאמצעות הלוואות שניטלו מילדיו של הנתבע (....). הצדדים מתגוררים בדירה זו משלהי שנת 2015 ועד הלום. גם הזכויות בה רשומות ע"ש התובעת בלבד.
8. הדירה השלישית היא מושא המחלוקת בהליך הפינוי, ומסתמא, גם גורל הזכויות בה טעון הכרעה בהליך הרכושי.
9. ביום 29.01.2017 פנתה התובעת לבית המשפט לענייני משפחה ב... והגישה בקשה ליישוב סכסוך. משלא עלה בידי הצדדים להגיע לעמק השווה בהליך יישוב הסכסוך, הוא נסגר, ובעקבות החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה ב..., הוגשה ע"י התובעת ביום 20.11.2017 תביעה לפינוי ולסילוק ידו של הנתבע מדירת המגורים של הצדדים, המכונה, לעיל ולהלן "הדירה השלישית".
10. ישיבת קדם המשפט הראשונה בהליך התקיימה ביום 12.03.2018. לאחר שנשמעו טענות הצדדים ומשהוברר, כי הלכה למעשה נטושה ביניהם מחלוקת בעניין הזכויות בדירה השלישית ובאשר לתחולת ההסכם על ענייני הממון של הצדדים, נקבע, כי מן הראוי שהנתבע יגיש תובענה מתאימה, על מנת שטענותיו תתבררנה כדבעי ולא תוכרענה אינצידנטלית אגב בירורה של תביעת הפינוי.
11. ביום 02.05.2018 הגיש הנתבע כתב התביעה אשר הוכתר כ- "הצהרתי/ צווי עשה/ איזון משאבים" (להלן: "התביעה הרכושית").
12. ישיבת קדם משפט מאוחדת בשני ההליכים התקיימה לפניי ביום 26.06.2018 ונוכח עמדותיהם הקוטביות של הצדדים, הם נקבעו לשמיעת ראיות. כן נקבע, כי בשים לב למהות ההליכים, על הנתבע להתחיל בהבאת הראיות.
13. דיון שמיעת הראיות התקיים ביום 18.03.2019 במסגרתו נשמעו גם עדי הצדדים. בתום הדיון ניתן צו להגשת סיכומים בכתב.
14. ביום 29.04.2019, סמוך למועד שנקבע להגשת סיכומי הנתבע, הוגשה על ידי בא כוחו דאז בקשה לשחרור מייצוג. בחלוף כחודש ימים הוגשה ע"י באת כוחו הנוכחית של הנתבע הודעה על קבלת ייצוג ובקשה למתן ארכה להגשת הסיכומים. הבקשה התקבלה חלקית.
15. ביום 24.06.2019, ובטרם הוגשו סיכומי הנתבע, הוגשו סיכומי התובעת. ב"כ התובעת עתרה למתן פסק דין המקבל תביעת התובעת ודוחה תביעת הנתבע נוכח העובדה שהוא לא הגיש סיכומיו במועד שקצב לכך בית המשפט.
16. ביום 30.06.2019 הוגשה תגובה מטעם הנתבע, לפיה עקב מצבו הבריאותי לא עלה בידו להגיש הסיכומים במועד, ויש בכך משום טעם מיוחד המצדיק מתן ארכה להגשתם.
התובעת, מצדה, עתרה למחיקת התגובה.
17. ביום 16.07.2019 ולאחר שהונחה לפניי תגובת הנתבע בהתייחס לבקשה אחרונה זו של התובעת, ניתנה החלטה ובה נקבע לאמור:
"לאחר עיון בטענות הצדדים ובשים לב למכלול הנסיבות ולמשך חייו של ההליך, הנני מורה כדלקמן: 1. התובע אכן עשה דין לעצמו והתעלם מהחלטות שיפוטיות, הן בעניין מועד הגשת הסיכומים והן בעניין היקפם. 2. משסיכומי התובע הוגשו באיחור ניכר בלא קבלת היתר לכך מבית המשפט, הקדימה הנתבעת להגיש סיכומיה עוד טרם הוגשו סיכומיו ובכך נוצר שיבוש במהלכם של העניינים. 3. אכן הפרוצדורה אינה מיטת סדום, ומקום בו נפלו פגמים פרוצדוראליים יש להעדיף ריפויים (בכפוף להוראות המתאימות של בית המשפט, לרבות פסיקת הוצאות) על פני מחיקת כתבי טענות ופגיעה בזכות הטיעון של בעלי הדין, הנמנית על כללי הצדק הטבעי. 4.לפיכך, בנסיבות שנוצרו, הנני מורה לתובע להגיש הסיכומים מטעמו שנית, תוך 7 ימים, בהיקף שאינו חורג מן הקבוע בהחלטה מיום 18.03.19 וברווח של 1.5 כשם שנקבע שם. משעה שחל שיבוש, כאמור, בסדר הגשת הסיכומים, תהא לנתבעת זכות להגיש השלמה לסיכומיה, בהתייחס לאמור בסיכומי התובע תוך 21 יום מיום שיומצאו לה הסיכומים. סיכומי התובעת לא יעלו בהיקפם על 5 עמודים והם ייכתבו ברווח של 1.5. ימי הפגרה יבואו במניין הימים. בשל מחדליו יישא התובע בסך 3,000 ₪ אשר ישולמו לידי הנתבעת תוך 45 יום".
18. ביום 24.07.2019 הוגשו סיכומי הנתבע וביום 04.08.2019 הוגשו סיכומיה המשלימים של התובעת.
19. להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 20.08.2019 הגיש הנתבע תביעה לביטול הסכם ממון (תה"ס 44755-08-19). תביעה זו הוגשה בניגוד להוראות החוק להסדר התדיינויות ולאחר שהתבקשו והתקבלו הבהרה מטעמו ותגובה של התובעת, ניתנה ההחלטה המורה על מחיקת התביעה וסגירת התיק.
טענות הצדדים
טענות התובעת בתמצית:
20. התובעת נכנסה למערכת היחסים הזוגית עם הנתבע כשבבעלותה רכוש רב אותו צברה עוד טרם עלייתה לארץ, ומנגד נכנס אליה הנתבע בעת שרובצים עליו חובות כבדים. כיוון שכך ומתוך כוונה ליצור הפרדה רכושית מלאה ביניהם, במנותק משאלת הסטטוס, חתמו הצדדים על הסכם ממון, המעגן משטר רכושי זה, ואף אישרו אותו בפני נוטריון.
21. ההסכם נערך ונוסח באופן הצופה פני עתיד, עת נקבע בו בפירוש, כי הוראותיו תחולנה על הצדדים גם לאחר נישואיהם.
22. לאורך השנים תרומת הנתבע למימון הוצאות הבית המשותפות הייתה דלה, ומרבית הנטל נפל על כתפי התובעת. הנתבע אכן העביר סך של 100,000 ₪ מתוך כספי הפיצויים אותם קיבל לידיו, כחלק מתרומתו לכלכלת הבית, אך מעבר לזאת, הוא לא תרם דבר. מנגד, התובעת נשאה במרבית ההוצאות המשותפות, רכשה רכב והעמידה אותו לשימוש הנתבע, ואף העבירה לידיו, לאורך השנים, סכומי כסף נכבדים.
23. הדירות נרכשו ע"י התובעת בלבד וממקורותיה האישיים בלבד. הדירה הראשונה נרכשה באמצעות כספים אותם חסכה בארץ המוצא שלה, .... הדירה השנייה נרכשה באמצעות הלוואת משכנתא בסך 250,000 ₪ אשר נפרעה באמצעות חשבון הבנק שלה בלבד, מדמי השכירות שהתקבלו מהשכרתה ובאמצעות סך נוסף של 190,000 ₪ אשר שולם ממקורותיה האישיים. התובעת צירפה ספחים של שלוש המחאות אשר הרישום על גביהן נעשה בכתב יד ובשפה זרה ונקובים בהן סכומים בסך כולל של 190,000 ₪.
24. הנתבע לא שיפץ את הדירות כנטען על ידו, אלא סייד אחת מהן והחליף ארון האמבטיה בלבד. בנוסף, טענות הנתבע בדבר שיפוץ נרחב שבוצע בהן על ידו אינן עולות בקנה אחד עם טענותיו בדבר מצבו הבריאותי הקשה.
25. התובעת אכן לוותה כספים מילדי הנתבע. ההלוואה שניטלה מבנו .... הושבה לו במלואה, ואילו ההלוואה שניטלה מבתו ... בסך 50,000 ₪ טרם נפרעה, בעוד הבת מתגוררת עדיין עם הצדדים.
26. הנתבע נרשם כלווה בהלוואת המשכנתא שניטלה בגין הדירה השלישית עקב נהלי הבנק בלבד, המחייבים זאת ונוכח היות הצדדים נשואים זה לזו, אך אין בכך להעיד על בעלותו בדירה. ממילא הלוואת המשכנתא נפרעה באמצעות חשבון הבנק שלה בלבד.
27. ההסכם תקף והוראותיו חלות על הצדדים, שעה שהם חתמו עליו, ואישרו אותו, כנדרש, בפני נוטריון, טרם נישואיהם.
28. יש להכיר בתוקפו של ההסכם מכוח דיני החוזים, ובתוך כך העיקרון לפיו חוזים יש לכבד, עיקרון תום הלב ודוקטרינת המניעות.
29. יש להכיר בתוקפו של ההסכם, שעה שהצדדים פעלו בהתאם לקבוע בו ושמרו על הפרדה רכושית מלאה ובתוך כך ניהלו חשבונות בנק נפרדים ואף הקפידו על רישום הנכסים השונים ע"ש התובעת בלבד – עובדות שהנתבע הודה בהן.
30. במהלך דיון ההוכחות התברר, כמעט במקרה, מעדותה של עוה"ד ש., כי בבעלות הנתבע מחצית הזכויות בדירה פרי נישואיו הקודמים, אשר הוא מעולם לא סיפר אודותיה לתובעת.
31. נטל ההוכחה מונח לפתחו של הנתבע, שעה שאינו עותר לביטול ההסכם אלא מסתפק בטענה שאין הוא רלוונטי . לדידה, מדובר בטענת הודאה והדחה, המעבירה הנטל לפתחו, ושעה שמדובר בשינוי הוראות ההסכם שלא על דרך הכתב, הרי שזוהי טענה מהותית.
32. הנתבע מושתק מלטעון שההסכם מוגבל בזמן, שעה שהודה מפורשות, כי הבין את ההוראה בו לפיה גם אם יינשאו הצדדים בעתיד, תחולנה עליהם הוראותיו ובכל זאת חתם עליו, ואף הלין על עצמו, כי נהג בטיפשות כשעשה כן.
33. הנתבע לא עמד בנטל להוכיח, כי ההסכם מותנה או כי תוקפו מוגבל בזמן, ואף נמנע מזימון הנוטריון לעדות בפני בית המשפט.
34. כבר נפסק, כי הסכם ממון אשר לא אושר בבית המשפט תקף מכוח ההתחייבות של הצדדים בו ועפ"י הוראותיו של חוק החוזים, לרבות חובת תום הלב.
טענות הנתבע בתמצית:
35. בכתב ההגנה ובתביעה הרכושית שהוגשו על ידו טען הנתבע, כי ההסכם נערך על מנת להגן על התובעת נוכח החובות למס הכנסה ולביטוח לאומי אשר נצברו על שמו בהיותו בעל עסק עצמאי. לטענתו, החובות הללו נפרעו והוסדרו טרם הנישואין. שעה שההסכם נועד לתכלית האמורה בלבד, ולא הייתה לצדדים כל כוונה להקנות באמצעותו זכויות בלעדיות בנכסים משותפים שירכשו בעתיד, ושעה שההסכם לא הובא לאישור לפני הנישואין ואף לא לאחריהם, הוא חסר כל תוקף.
36. מאז ראשיתם של החיים המשותפים ניהלו הצדדים משק בית משותף בו כל אחד מהם תרם חלקו למימון ההוצאות המשותפות. הנתבע גם דאג להפקיד שכרו מעבודתו בחברת "..." בחשבון הבנק של התובעת לכיסוי צרכיהם המשותפים.
37. שלוש הדירות נרכשו במאמץ משותף תוך תכנון ויוזמה של הנתבע, אשר ניהל בעצמו את הליך הרכישה והמכירה שלהן ושיפץ אותן שיפוץ נרחב במו ידיו. הדירות נרכשו ממקורות משותפים של הצדדים. לדידו, הדירות נרשמו על שם התובעת עקב מצבו הכלכלי, אולם ברור היה להם, כי מדובר בנכסים משותפים.
38. בסיכומיו נטען, בין השאר, כי אין מנוס מהכרזה על בטלות ההסכם והחלת הוראותיו של חוק יחסי ממון על ענייני הרכוש של הצדדים מתוקף נישואיהם. לדידו, בהתאם
להוראות החוק, מחצית מן הזכויות בדירת המגורים הן בבעלותו ועפ"י סעיף 9 לחוק, אין ברישום כשלעצמו משום ראיה חלוטה לעניין הבעלות בה. לדידו, הדירה הראשונה נרכשה לאחר נישואי הצדדים, ולכן מדובר בנכס בר איזון. הצדדים לא ערכו הסכם חדש לאחר נישואיהם, הגם שפקדו משרדיהם של עורכי דין לא אחת אגב רכישת הדירות.
עוד נטען על ידו, כי הוכחה כוונת שיתוף ספציפית בדירות, וכי הוא מופיע כלווה נוסף בהלוואת המשכנתא. בנוסף, מן העדויות של עוה"ד ש. ושל נציג הבנק עולה, כי הוא היה הרוח החיה, המוביל והיוזם בכל הנוגע לרכישת הדירות ואף היה שותף מלא בהליכי הרכישה שלהן, ואף שיפץ אותן בעצמו שיפוץ נרחב.
לדידו, לא הייתה כל הפרדה רכושית בין הצדדים. הוא נתן אמון מלא בתובעת והפקיד בחשבון הבנק שלה את מלוא השכר שקיבל מעבודתו בחברת "..." משך שש שנים בסך כולל של כ- 160,000 ₪. הצדדים עשו שימוש דרך קבע האחד ברכבו של משנהו, והוא אף דאג למלא דלק ברכבה של התובע בקביעות. תוך כדי נישואיהם התקדמה התובעת בחייה, סיימה לימודים וקודמה לתפקיד בכיר בעבודתה בזכותו והודות לבתו שסייעה לה בלימודים. התובעת אף נהנתה מהטבות המס להן הוא זכאי.