45. הנה כי כן, השאלה המרכזית שעל בית המשפט להכריע בה היא, האם ניתן להכיר בהסכם אשר נחתם בין הצדדים ביום 13.03.2001 הסכם ממון, כמשמעותו בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") אשר על פיו יקבע גורל רכושם של הצדדים לעת הפרידה ביניהם, אם לאו.
46. בסעיף 6 להסכם נקבע לאמור: "מיום חתימת הסכם זה כל רכוש שירכשו הצדדים במשותף ירשם הוא על שם שני הצדדים והרישום יהווה ראיה חותכת על שותפות שווה. לא ירשם הרכוש על שם הצדדים יחדיו, יהווה הרישום הנפרד ראיה לבעלות נפרדת של מי שהנכס נרשם על שמו בלבד".
הנה כי כן, עפ"י ההסכם, בכל הנוגע לנכסים או לזכויות שהם בני רישום, בחרו הצדדים להנהיג משטר של הפרדה רכושית, תוך שנקבע, כי הרישום יהווה ראיה לבעלות בהם.
47. אין חולק, כי הצדדים ניהלו קשר זוגי מאז שנת 2000, וכי הם נישאו זה לזו כדת משה וישראל בחלוף שנים אחדות, בשנת 2005.
אין חולק גם, כי במועד החתימה על ההסכם, רבצו על כתפי הנתבע חובות רבים (עמ' 32 ש' 10-13, עמ' 32 ש' 22 עד עמ' 33 ש' 8 , עמ' 82 ש' 18 לפרוטוקול הדיון מיום 18.03.2019), וכי לא היה אז רכוש בבעלותו בעוד שבבעלות התובעת היה (ראו הואיל 3 ו-4 להסכם).
הצדדים גם אינם חלוקים באשר לעובדה, כי ההסכם נחתם על מנת להגן על זכויות התובעת.
ברם, בעוד התובעת טוענת, כי ההסכם נחתם עקב הפערים במצבם הכלכלי של הצדדים ומתוך רצון להגן על הרכוש שעלה בידה לצבור טרם החל הקשר הזוגי ולעגן במסגרתו את בעלותה הבלעדית ברכוש זה, טוען הנתבע, כי ההסכם נחתם על מנת להגן על רכושה של התובעת מפני נושיו בעת ההיא, שמא יעוקל על ידיהם, וזאת באופן זמני, עד אשר הוא יתאושש מבחינה כלכלית, כפי שאכן קרה, לדידו, עוד קודם לנישואי הצדדים.
48. יובהר כבר כעת, כי עדות התובעת לפיה ההסכם נחתם בשל רצונם של הצדדים להגן על רכושה נוכח הפער במצבם הכלכלי ערב כניסתם לקשר הזוגי, ובפרט נוכח מצבו הכלכלי הרעוע (עליו אין חולק) של הנתבע אז, נמצאה מהימנה עליי. טענות הנתבע כעולה מכתבי הטענות שלו, לפיהן מדובר היה בהסכם למראית עין או בהסכם שתקפו נקבע לפרק זמן קצוב, דהיינו עד אשר יסלק חובותיו, נטענו בעלמא, ולא הוכחו כלל ועיקר. שוכנעתי, כי בשים לב לנסיבות האופפות חתימתו של ההסכם (זוגיות מאוחרת, כאשר עלה בידי התובעת שהייתה אז רווקה כבת 40 שנה לצבור רכוש קודם להיכרותה עמו בעוד הנתבע היה אז בגיל 48 שנים, גרוש ואב לשלושה ילדים, הנושא על גבו חובות כבדים עפ"י הודאתו שלו), אכן ביקשו הצדדים להגן באמצעותו על האינטרסים של התובעת ועל רכושה אגב מערכת היחסים הזוגית שלהם. לא מצאתי בלשון ההסכם ובהתנהגות הצדדים כל אינדיקציה לטענה, כי מדובר היה בהסכם זמני או בהסכם למראית עין, ויתרה מכך, מלשון ההסכם עולה, כי הוא מתייחס גם לעתיד, למצב בו יינשאו הצדדים זה לזו.