49. עם זאת, אין זו הסוגיה הטעונה הכרעה במסגרת פסק דין זה, כי אם, כאמור, השאלה, האם ההסכם אשר נחתם בין הצדדים בהיותם ידועים בציבור, כארבע שנים טרם נישואיהם, ואשר אין חולק, כי לא אושר בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני, הוא בבחינת הסכם ממון כהגדרתו בחוק יחסי ממון.
50. כידוע, עם חקיקתו של חוק יחסי ממון בין בני זוג, מאז 1.1.1974, בבוא בני זוג בברית הנישואין (התקפים עפ"י הדין), חלות על ענייני הרכוש שלהם הוראותיו.
עוד ידוע, כי בחוק יחסי ממון בחר המחוקק בשיטת השיתוף הדחוי, אשר משמעותה היא הפרדה מוחלטת של נכסי בני הזוג במהלך הנישואין (סעיף 4 לחוק), כאשר עם פקיעת הנישואין מתחלק ביניהם הרכוש על פי שווים של כלל נכסיהם, למעט נכסים מסוימים המפורטים בחוק (סעיף 5). האיזון נעשה על דרך שומת נכסיו של כל אחד מבני הזוג ותשלום ההפרש (סעיף 6).
(ראו למשל: רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, פ"ד נו(6)175).
51. בסעיף 1 לחוק יחסי ממון נקבעה דרישת הכתב בנוגע להסכם המסדיר את יחסי הממון בין בני זוג נשואים, והוא הדין גם בכל הנוגע לשינויו.
בסעיף 2(א) לחוק נקבע, כי הסכם ממין זה טעון אישור של בית המשפט לענייני משפחה או של בית הדין הדתי.
בסעיף 2(ג1) לחוק נקבע, כי הסכם ממון שנכרת לפני הנישואין יכול שיאומת בידי נוטריון.
בסעיף 3 לחוק נקבע, כי בהעדר הסכם ממון יוחל על ענייני הרכוש של הצדדים הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק, אשר עיקריו הובאו לעיל.
יוער, כי המחוקק נקט לשון שונה ויצר הבחנה בין אישורו של הסכם ממון בידי הערכאה השיפוטית המוסמכת ובין אימותו בידי נוטריון או רושם הנישואין.
52. בעניינו, כאמור, ההסכם נחתם בשנת 2001 כארבע שנים טרם נישאו הצדדים, והוא נערך ע"י נוטריון ונחתם בפניו.
53. במאמר מוסגר יובהר, כשם שנקבע לעיל, כי הטענה לפיה ההסכם אינו תקף, שעה שלא אומת כדין ע"י הנוטריון מהווה, כאמור, הרחבת חזית אסורה, ולכן, איני מוצאת להידרש לה. למעלה מן הצורך יובהר, כי בירורה של טענה זו איננו טכני, המתמצה בבדיקה האם צורף להסכם טופס האישור ע"י הנוטריון, אם לאו. הלכה למעשה, נדרש בירור עובדתי- ענייני בשאלה האם הנוטריון זיהה את הצדדים, והאם הוא שוכנע שהם מבינים את תוכנו של ההסכם ומשמעויותיו, והאם עשוהו מרצונם הטוב והחופשי. משהטענה הועלתה רק בשלב הסיכומים, נמנעה מהתובעת האפשרות להביא גרסתה בעניין זה בפני בית המשפט ולהוכיחה, ועל כן דין הטענה להידחות. לפיכך ומשעה שממילא בנסיבות המקרה דנא ועל רקע המסקנה אליה הגעתי כמפורט בהרחבה להלן, אין המדובר בעניין קרדינלי, נקודת המוצא היא, שההסכם אומת ע"י הנוטריון כדין, גם בהעדרו של טופס האישור. למען הסר ספק יובהר, כי חרף העדרו של האישור הדרוש שוכנעתי, כי הצדדים הבינו היטב תוכנו של ההסכם, ומשכך, ממילא דין הטענה להידחות (עמ' 40 ש' 11-14; עמ' 42 ש' 1-2; עמ' 45 ש' 16-81; עמ' 48 ש' 9-10 לפרוטוקול הדיון מיום 18.03.2019).