זהות המעסיק של העובד נבחנת לפי שורת מבחנים מהותיים ולא לפי נוסח הסכם

חברה לשירותי ניקיון שכרה עובדות מחברת כוח אדם ולא שילמה להם את זכויותיהן.
בית הדין לעבודה קבע, כי שתי החברות נחשבות מעסיקות במשותף ולכן שתיהן חייבות בתשלום הזכויות לעובדות. כאשר בוחנים יחסי עבודה במבנה של העסקה משולשת יש לבחון את זהות המעסיק האמיתי באמצעות בחינה מהותית של מערכת היחסים בין הצדדים, לרבות השאלה האם היחסים אותנטיים או שנועדו להתחמק מחובות המעסיק. כך, למשל, ייבדק מי קיבל את העובד לעבודה, מי מפקח על העובד, מי משבץ אותו במקום העבודה, מי קובע את תנאיו ונושא בתשלום ובידי מי הכוח לפטרו. כאן, מבנה יחסי העבודה לא היה אותנטי, כיוון שהחוזה בין החברות היה חוזה הפסד ותלושי השכר שחברת כוח האדם סיפקה לעובדות היו פיקטיביים וכל מערכת היחסים בין החברות נועדה לניסיון להתחמק מתשלום זכויות. אמנם העובדות נשכרו לעבודה על-ידי חברת כוח האדם והיא גם זאת אשר שילמה להן את שכרן, אך חברת הניקיון היא זאת שפיקחה על עבודתן, סיפקה להן את המדים שלבשו ושיבצה אותן למשמרות העבודה. כך, החברות חויבו במשותף בתשלום זכויותיהן של העובדות.