למפרק חברה זכות לקבל מסמכים מהבנק גם אם לחברה לא הייתה זכות לקבלם

מפרקים זרים של מספר חברות אוסטרליות ביקשו מבנק דיסקונט, שניהל חשבונות עבור חלק מהחברות, למסור לידיהם מידע אודותיהן. הבנק סירב למסור את המסמכים בטענה שהחברות אינן זכאיות לקבל את המסמכים משחדלו להיות לקוחות הבנק, וכי לפיכך גם למפרקים אין זכות לקבל את המסמכים.
בית המשפט קבע, כי למפרקים זכות לקבל את המסמכים, משום שכשמדובר בתאגיד בנקאי אין צורך להראות כי החברות עצמן היו זכאיות לקבלם. החוק הישראלי מקנה למפרקים, לרבות מפרקים זרים, סמכויות נרחבות לשם חקירה ואיסוף מידע בנוגע לחברה. בין היתר, למפרק זכות לקבל כל מידע שהחברה, אילולי הייתה חדלת-פירעון, הייתה זכאית לקבלו. ככל שמדובר במידע שמבוקש מתאגיד בנקאי, מפרק זכאי לקבלו גם אם לחברה לא הייתה זכאות לכך, ככל שהמידע דרוש כדי לברר את מצבה הכלכלי של החברה. לסמכויות נרחבות אלה מספר טעמים: ראשית, בית המשפט רואה במפרק כ"זרועו הארוכה" בנוגע לפירוק חברות; שנית, על המפרק לדאוג להשאת ערך לנושים, שאחרת עשויים למצוא עצמם בידיים ריקות בתום הליך הפירוק; ולבסוף, מפרק הוא "צד זר" לחברה שלרוב מצוי במצב של נחיתות אינפורמטיבית. לכן, המפרקים הזרים זכאים לקבל את המסמכים מהבנק.