מתנדב רשאי לקבל תמורה בגין עבודתו אולם העסקת עובד במסווה של מתנדב הינה פסולה

אישה אשר מילאה תפקיד בארגון חינוכי טענה שעל הארגון לשלם לה בגין זכויות סוציאליות המגיעות לה מתוקף יחסי עובד מעביד, וזאת לאחר שהארגון טען שהיא אינה זכאית לזכויות כאמור כיוון שהייתה מתנדבת ולא עובדת של הארגון.
בית הדין קבע שלא התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים וכי האישה הייתה מתנדבת בלבד. העסקת עובד במסווה של מתנדב היא פסולה וזאת כיוון שיש להימנע מניצול עובד חלש וחסר אונים על ידי הגדרתו כמתנדב. השאלה האם מתקיימים יחסי עובד מעביד או יחסי התנדבות בין הצדדים נבחנת על ידי בחינת מכלול הנסיבות של כל מקרה ספציפי תוך מתן משקל למרכיבים עובדתיים שונים כמו קיומו של חוזה עבודה, קיומו של הסדר שכר, סוג העבודה והיקפה, אופן תחילת העבודה וכיצד הצדדים עצמם ראו את מסגרת היחסים ביניהם. אומנם אין לשלול את האפשרות שמתנדב יקבל תשלום או טובת הנאה בקשר עם עבודתו, אולם מתנדב הוא כזה אשר בא לעבודה מרצונו, מבצע את העבודה בלי תמורה כספית ריאלית, אינו צד להסכם עבודה, אינו נתון למסגרת מחייבת של שעות או ימי עבודה ואינו נתון למרות המעסיק. קיומם של יחסי התנדבות שולל את קיומם של יחסי עובד מעביד והשניים לא יכולים להתקיים יחדיו. כאן, האישה, על אף שקיבלה תמורה, לא הייתה חתומה על הסכם, באה לעבודה מרצונה וידעה היטב מהי מסגרת עבודה מובנית ומתי מתקיימים או לא מתקיימים יחסי עובד מעביד. בנוסף, לפחות בחלק מהזמן בו מילאה תפקיד בארגון אף הועסקה במקביל בארגון אחר, מבלי לדווח להם או לשלטונות המס כי הינה מועסקת בשני מקומות במקביל, עובדה המצביעה כי האישה עצמה לא ראתה עצמה כעובדת של הארגון אלא כמתנדבת בו, ועל כן לא התקיימו יחסי עובד מעביד.