בעל שליטה בחברה צורף כצד להליך בוררות, למרות שאינו צד להסכם הבוררות באופן אישי, אלא החברה.
בית המשפט העליון קבע, כי לא היה מקום לצירופו של בעל השליטה להליך הבוררות מכוח הרמת מסך. הליך בוררות יונק את כוחו מהסכמת הצדדים. הרמת מסך תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד המעוגנים בחוק, הכולל מספר צורות של הרמת מסך ובהן, בין היתר: הרמת מסך "מלאה" (סעיף 6(א) לחוק החברות) העוסק בייחוס 'חוב' של החברה לבעל מניה בה; וגם הרמת מסך "הפוכה" או "מדומה" (סעיף 6(ב) לחוק החברות) המאפשרת לייחס "תכונה, זכות או חובה" של בעל מניה לחברה במקרים בהם "צודק ונכון" לעשות זאת ולצורך נקודתי מסוים וכן לייחס זכות מהחברה לבעל מניה. כאן, לא ניתן היה לבצע הרמת מסך לצורך צירופו של בעל השליטה להליך הבוררות הן מאחר שצירוף צד להליך בוררות אינו בגדר "ייחוס חוב" והן מאחר שלא מדובר בייחוס "תכונה" וגם לא ניתן לסווג מנגנון בוררות כ"זכות" או כ"חובה", שכן מדובר בהוראה ניטרלית. משכך, בעל מניות שאינו חתום על הסכם הבוררות ולא הביע הסכמתו ליטול צד בהליך בוררות, במפורש או במשתמע, לא יצורף להליך בוררות שהחברה היא צד לו.