חברה אשר עוסקת בריכוז וניהול של תיקי גביית היטלי פיתוח מול רשויות מקומיות ותאגידי מים התקשרה עם שותף בהסכם אשר כלל סעיפי אי תחרות וסודיות רחבים. לאחר שהשותפות בין הצדדים הסתיימה החל השותף לעסוק בתחום באמצעות חברה אחרת.
בית המשפט קבע כי תניית אי התחרות בטלה ואף סירב לצמצמה לממדים סבירים. התחרות החופשית וחופש העיסוק הם ערכי יסוד בשיטת המשפט הישראלית. כדי שתניית אי-תחרות תאושר, על המעסיק (או מטיל המגבלה) להוכיח כי היא נועדה להגן על "אינטרס לגיטימי" שלו, כגון סודות מסחריים. מגבלה "ערומה" שנועדה רק למנוע תחרות - תיפסל. בנוסף, תניית אי-תחרות עשויה להיות לגיטימית אם התקבלה "תמורה מיוחדת" עבור הגבלת העיסוק או שהייתה מעורבת "הכשרה מיוחדת". כאן, החברה לא עשתה שימוש בשיטות עבודה ייחודיות או מבוססות על טכנולוגיה סודית, רשימת הלקוחות, בהיותה מורכבת מרשויות מקומיות, לא הייתה סודית, והחברה לא שילמה לשותף תמורה מיוחדת או העבירה אותו הכשרה מיוחדת המצדיקה את הטלת תניית אי התחרות. בנוסף, כאשר צד מנסח תנייה פוגענית וגורפת ללא אינטרס לגיטימי אין הצדקה לסייע לו ולהעניק לפרקטיקה לגיטימציה על ידי צמצום המגבלה בדיעבד.