חברה נקלעה לקשיים כלכליים ובעקבות כך ניתן צו הקפאת הליכים בעניינה. הנאמנים לתקופת ההקפאה ניהלו משא ומתן עם שני משקיעים פוטנציאלים למכירת הפעילות העסקית של החברה כ"עסק חי". וועדת הביקורת אשר מונתה באותו הליך בהוראת בית המשפט, התכנסה כוועדת מכרזים ולאחר התמחרות שקיימה בין שתי קבוצות המשקיעים המליצה על ההצעה העדיפה, בין היתר מן ההיבט כי סכומי התשלום עדיפים לקופת הנושים. המפרק דרש מהחברה להעביר לידיו את סכומי התשלום לקופת הנושים בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ובצירוף מע"מ. החברה סירבה להוסיף מע"מ על הסכום הנדרש וטענה כי כל ההתחייבויות הכספיות אשר נטלה על עצמה במסגרת הסכם הרכישה כללו מע"מ.
בהליך אשר הגיע עד לפתחו של בית המשפט העליון, אושרה החזקה המשפטית אשר נקבעה בפסיקה, לפיה אם המוכר לא כלל באיזה ממסמכי העסקה הוראה מפורשת כי אל המחיר יתווסף מע"מ, חזקה היא כי המע"מ נכלל במחיר העסקה. בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי לפיו הצעת המשקיע כללה מע"מ. בשולי פסק הדין, המליץ כבוד השופט אליקים רובינשטיין למנסחי הסכמים לקבוע מראש ובאופן נהיר את עצם החיוב במע"מ.